על פי הספרות המחקרית בעשורים האחרונים חלו ברוב מדינות המערב תמורות כלכליות וחברתיות משמעותיות ששינו את פניה של מדינת הרווחה. בין שינויים אלה ניתן למנות אימוץ מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית, הקטנת מעורבות המדינה באספקת שירותים והיחלשות משמעותית של רשת הביטחון הסוציאלי שאפיינה את מדינת הרווחה המודרנית (כהן, מזרחי ויובל, 2010). החוקרים (שם) טוענים כי החברה הישראלית עוברת בשנים האחרונות מהפכה שקטה שהאוריינטציה שלה היא כלכלה ניו-ליברלית המקדשת את השוק החופשי וערכים אינדיבידואליסטים ומושפעת רבות מתהליכי הגלובליזציה. ואכן גיוס של מהגרי עבודה הינו אחד הביטויים המובהקים להצטרפותה המוצהרת של מדינת ישראל לכלכלת ה"זרימות" של הקפיטליזם הגלובלי, המאפשרת מעבר גבולות נוח - להון, לסחורות ולכוח עבודה - ממדינות עניות אל מדינות עשירות (קמפ ורייכמן, 2008).
לטענתו של רוזהק (1999) העיקרון הבסיסי המנחה את המדיניות בארץ לגבי עובדים מהגרים בעלי אשרה הוא לקיים מינימום של מעורבות ישירה של המדינה בתנאי חייהם, סירוב לחתום על הסכם עם המדינות השולחות להסדרה פורמאלית של נהלי הגיוס וההעסקה, וכן סיפוק הצרכים הבסיסיים של העובדים, דיור וביטוח בריאות נמצא על פי הרפורמה בחוק הסיעוד באחריותו הבלעדית של המעסיק. כמו כן, המדינה מסרבת לנקוט אמצעי פיקוח יעילים כדי להבטיח שהמעסיקים אמנם ימלאו את חובותיהם לפי החוק. כלומר, לטענתו של רוזנהק (1999) המגמה של המדיניות הרשמית של מדינת ישראל באשר לעובדים הזרים הינה מגמה של הדרה ואי מעורבות בחייהם של המהגרים, תוך שהם אינם מהווים חלק ממדינת הרווחה.
מבוא
1. מסגרת תיאורטית
רגולציה וכלי רגולציה
2. סקירת ספרות
מהגרי עבודה
מהגרי עבודה בישראל
אופן העסקת עובדים זרים בישראל
3. ממצאים
3.1 שלבי התפתחות ושינוי
3.2 התפתחות אסדרה וולנטרית במקביל לרגולציה הממשלתית
ארגוני זכויות אדם
רשויות מקומיות
דיון ומסקנות
רשימת מקורות
