הספרות מתארת כיצד המוח האנושי פרואקטיבי באמצעות יצירת אנלוגיות ואסוציאציות שונות ליצירת תחזיות. במקום להמתין באופן פאסיבי להפעלה על ידי תחושות, המוח יוצר תחזיות המשלבות את העתיד הרלוונטי. המידע הראשוני מופק במהירות מתוך הקלט להפקת אנלוגיות המקושרות לקלט עם מיצגים בזיכרון. המיצגים המאוחסנים בזיכרון מפעילים את האסוציאציות הרלוונטיות בהקשר ספציפי המספק תחזיות ממוקדות. למעשה, המוח הקוגניטיבי מסתמך על חיזויים מבוססי זיכרון ותחזיות אלו נוצרות באופן רציף או על סמך גרגר מידע שנלקח מן החושים או המונע באמצעות המחשבה. המחקרים משלבים שלושה רכיבים עיקריים, הראשון הוא אסוציאציות, אשר נוצרות על ידי חיים שלמים של חילוץ דפוסים חוזרים וסטטיסטיקות חוזרות מהסביבה שלנו ומאוחסנות בזיכרון. הרכיב השני הוא אנלוגיות, המפעילה מיצגים באמצעות הקשרים עד לתרגומם לתחזיות המהוות הרכיב השלישי. כל אחד מרכיבי המפתח האלה- אסוציאציות, אנלוגיות ותחזיות מהווים מוקדי המחקרים הפעילים במשך זמן רב. המאמר של Moshe Bar [1] מסכם כי הידע המאוחסן בזיכרון שלנו ישפיע על התפיסה שלנו ותפיסתנו את הסביבה הנשענת על ידע קיים כפי שנשענת על המידע החושי שנכנס. למוח האנושי יש אג'נדה ולכן היא פרואקטיבית, עם זאת קיימות טענות הסותרות את הנאמר בכך שתפקוד התהליכים הקוגניטיביים מכוון מכוון אך ורק כלפי יחסי הגומלין של הגוף עם העולם, ההנחה היא שהעולם החיצוני הוא חלק מהמערכת הקוגניטיבית ולכן למייצגים בזיכרון קיים תפקיד קטן בשונה מהאמור לעיל.
