מדינת ישראל נמצאת בסכסוך מתמשך עם האויב הערבי שמסרב להכיר בזכותה על מדינת ישראל, ובמהלך מלחמות, מבצעים, עימותים ואירועי טרור, היא תפסה שבויים ערבים וישראלים נתפסו כשבויים בידי ערבים. היא היתה מחוייבת לנהל מו"מ להחלפת חיילים שבויים ושחרור שבויים
מדינות ועקב מלחמה, התחלפו בשנות השמונים למשא ומתן להחלפת חיילים ואזרחים שנחטפו בידי ארגוני טרור.
הדילמה המרכזית בסוגיית פדיון/שחרור שבויים בישראל נוגעת לכך שמצד אחד, מדינת ישראל עושה הכל כדי להחזיר לארץ את מי שהיא שלחה להילחם ולהסתכן בהגנה על אזרחיה; ומצד שני, אסור לה לגלות חולשה ואסור לה לסכן אינטרסים חיוניים אחרים לביטחון המדינה, או לשלם מחיר לא סביר שיעודד טרור ויפחית את כושר ההרתעה שלה (ברגמן, 2009). דילמה זאת מצויה גם בהלכה בפער בין שני הציוויים: "אין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים", ו"אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן מפני תיקון עולם" (גטין, ד, ו). נראה שאת הדילמה הזאת קשה לפתור והיא תלויה בעיתוי ובנסיבות בהן המדינה מנהלת את עסקת השבויים.
בניהול הדילמה הזאת שותפים ארבעה קדקודים: הדרג הפוליטי – שצריך לקבל החלטות. מערכת הביטחון וקהילת המודיעין שצריכה לספק מידע למקבלי ההחלטות. משפחות השבויים והנעדרים שמרעישים עולמות לשחרור יקיריהם. התקשורת והרשתות החברתיות – שמשקפות ומעצימות את הלכי הרוח בציבור ומשפיעות על הדרג הפוליטי (ברגמן, 2014)
מבוא
סקירת ספרות
הזכות לחיים כזכות יחסית
הזכות לחיים וקדושת החיים בהלכה היהודית
הזכות לחיים, 'פדיון שבויים' ו'ערבות הדדית' כאתוסים לאומיים-מוסריים
התמודדות מדינות המערב עם סוגיית השבויים
חקר המקרה
ההיסטוריה של עסקאות שבויים ישראלים
עסקאות שבויים: מה מותר ומה אסור למדינה לעשות
חזרת מחבלים משוחררים למעגל הטרור נגד ישראל
הצעות להתמודדות המדינה עם סוגיית שחרור מחבלים
הצעת מודלים לשחרור שבויים
סיכום
ביבליוגרפיה
