סיכום מאמר
מומחים ממדעי המדינה והסוציולוגיה הניחו באופן תיאורטי כי מגמות הגלובליזציה יביאו לירידה של ערך הלאומיות ושרידות הזהויות הקולקטיביות. למרות זאת, אנו דווקא עדים לעלייה בזהות הקולקטיבית של מיעוטים שונים. הסיבה לכך נובעת מתוך העדר התאמה בין גבולות מדינים לגבולות לאומיים ודומיננטיות של קבוצת לאום אחד במדינה, אשר מהווה מקור לקונפליקטים עם שאר המיעוטים במדינה. כותב המאמר יוצר מסגרת תיאורטית פסיכולוגית, אשר מבוססת על תיאוריית הזהות החברתית והשערה הקטגוריזציה העצמית, אשר מסבירה את התחושות של המיעוטים בכלל ובישראל בפרט, בקשר לקושי של המיעוטים כלפי הזהות הלאומית והאישית שלהם.
חוקרים אשר תיארו את תיאוריית הזהות החברתית הציעו כי אפליה היא למעשה התוצאה של היחיד להשיג תחושת ערך עצמי, או דימוי עצמי חיובי. על ידי אבחון של קבוצת העצמי אל מול קבוצות אחרות היחיד מבצע מה שהם מגדירים בתור, "מובחנות חיובית", בינם ובין הקבוצות האחרות. לפי ההיגיון של תיאוריית הזהות החברתית בהקשר של קבוצות מיעוט נוכל לומר כי ככל שהקבוצה אליה האדם משייך את עצמו היא בעלת סטטוס מכובד יותר בחברה, כך האדם מפתח מידה רבה יותר של ערך עצמי וחשיבות עצמית. אם הוא משויך לקבוצה בעלת סטטוס נמוך הוא לרוב יבקש להימנע מתחושת הערך העצמי על ידי פעולות כמו, ניתוק מן הקבוצה, הגדרה מחדש של ההשוואה בין הקבוצות או תחרות ישירה על הסטטוס קוו על תפקיד הקבוצה בחברה בכלל. באופן כללי, הגורם המניע של אנשי קבוצות המיעוט הוא דווקא להיטמע בחברה בדרכים שונות אשר קשורות לגבולות שקבוצת הרוב מעמידה בפני קבוצת המיעוט. ההתפתחות בגיבוש התיאוריה החברתית מדגישה את חשיבות הקטגוריזציה העצמית בהבניית קבוצה. לפי הקטגוריזציה יחידים מכריזים על עצמם שייכים לקבוצה מסוימת ושונים מקבוצת החוץ באופן אשר משמש כמרכיב עיקרי של הזהות החברתית שלהם. כך יחידים הופכים להיות חלק מקבוצה. לעיתים אדם יכול להיות שייך באופן סימולטני לשני קבוצות. למיעוט האתני אליו הוא שייך ולמדינה האזרחית בה הוא גר.
המיעוט הפלסטיני בישראל מבקש לגבש לעצמו את הזהות האישית שלו, אולם מאבק זה הוגבל במידה רבה. הסיבה לכך שהוא הוגבל טמונה במגבלות הפוליטיות והכלכליות חברתיות של מעמד הפלסטינים בישראל, מוגבלות אשר גרמה לו לסגת מקריאת תיגר קולקטיבית ולהתרכז בבעיות פנימיות של החברה הערבית ובמידת ההשתלבות שלה במדינת ישראל. אם נבחן את תיאוריית הקטגוריזציה אשר צוינה לעיל והסבירה כי לעיתים אדם יכול להיות שייך לשתי קבוצות במקביל, נוכל לראות כי מחקרים אמפיריים אשר בדקו את התחושות הללו בקרב פלסטינים בישראל מצאו כי שבעים אחוז מבין הנשאלים מגדירים את עצמם פלסטינים או ישראלים, וכעשרים אחוזים מגדירים את עצמם גם וגם.
למרות חלה עלייה בתפיסת הזהות ככפולה על ידי הציבור הערבי, עד כי החוקר סמוחה טען בתחילת שנות התשעים כי מתגבש בישראל זהות ערבי חדש, אשר הוא דו לשוני ודו תרבותי. הערבי החדש מבקש לשמור על האינטרסים של הפלסטינים, אליהם הוא רואה קשר קרוב, ובמקביל נאמן למדינת ישראל. למרות הניסיון של הפלסטינים להשתלב בחברה הישראלית, הם עדיין מתקיימים בתור קבוצה שולית בחברה הישראלית. הדבר נובע ראשית מן ההגדרה של ישראל כמדינת היהודים, אולם באה לידי ביטוי בהיבטים אחרים של המישור הציבורי והאזרחי. כותב המאמר מציין כי מרכיבים רבים בזהות הציונית הם למעשה מרכיבים אשר הופכים את ההדרה של הערבים מן האג'נדה הציונית בתור חלק מן האידאולוגיה עצמה. מונחים כמו גאולת האדמה, או כיבוש העבודה, למעשה מדברים על גאולת האדם מן הערבים והפקעת העבודה מן הערבים. מכאן עולה השאלה כיצד הערבים במדינה יכול לשמור על תחושת גאווה לאומית ולקבל במקביל את השוליות שלהם בחברה אשר שוללת את קיומם כקבוצה לאומית. הצעה אחת אפשרית היא כי הזהות הערבית פעילה במישור הפוליטי והאידאולוגי והזהות הישראלית פועלת במישור היום יום.
חוויה אישית
מן המאמר ניתן ללמוד רבות בנוגע למצב הערבים במדינת ישראל. המאמר יוצר את התשתית התיאורטית אשר מסבירה את ההתנהגות של המיעוט הערבי בישראל. מיעוט זה סובל מחוסר יכולת להשתלב בחברה הישראלית, משום הגבלות שקבוצת הרוב שמה על קבוצת המיעוט הערבית. משום כך הוא זנח את המאבק ואת הרצון לקרוא תיגר מבחינה קולקטיבית על קבוצת הרוב במדינה. הוא מבקש, לפחות, את השיפורים הראויים לו מבחינת הקיום בחברה, כמו שיפור תשתיות, חינוך טוב גם לערבים, יכולת השפעה על החברה וגורמים נוספים. זהות הערבי בישראל הינה זהות כפולה אשר גורמת להם שלא להיות מסוגלים להתשלב בחברה בצורה שלמה, אם קבוצת הרוב לא תשכיל להבין את הדואליות הזו של הציבור הערבי ולקבל אותה בתור תופעה לגיטימית אשר מאפיינת אותם. כל עוד קבוצת הרוב תבקש להטיל את מרותה על כל היבטי החיים של קבוצת המיעוט, יכולת ההיטמעות של קבוצת המיעוט תיפגע.
הבעת דעה אישית
לפי התיאוריה של הזהות החברתית האדם ביסודו מבקש להשתלב בחברה בה הוא חי, ולהיות חלק מקבוצת הרוב. אם נקבל את התיאוריה הזו נוכל לומר כי המיעוט הפלסטיני בישראל מבקש להשתלב בחברה הישראלית אך לא יכול לעשות כן משום שאינו מצליח להיטמע בחברה הישראלית. יש בכך שבירת מיתוס עממי מסוים אשר מניח כי הערבים במדינה לא מעוניינים להיטמע בחברה הישראלית בשל שוני תרבותי והעדפה להתבדל. התיאוריה מציעה כי דווקא סיבות אובייקטיבית ושלא קשורות להעדפות של הציבור הערבי בישראל הן אלו אשר גורמות לו שלא להיטמע בחברה הישראלית באופן הוליסטי. מן הערבים מצופה, מטעם קבוצת הרוב, לזנוח את הזהות הערבית שלהם ולאמץ זהות יהודית שגם אליה לא יוכלו להשתלב באופן שלם מבלי להתגייר.
