עוני ואי-שוויון חברתי-כלכלי אינן תופעות אשר הן נחלתה הבלעדית של מדינת ישראל. מדובר בתופעות כלל-עולמיות מדאיגות, כאשר כלל מדינות העולם נאלצות להיאבק בהן כחלק ממדיניות הרווחה הנהוגה בהן. על-אף שישראל נחשבת כמדינה מערבית מפותחות ומובילה, ביחס ליתר המדינות המערביות המפותחות היא נמצאת הרחק מאחור בכל הנוגע לעוני ואי-שוויון חברתי-כלכלי. בהתאם לדוחות הרשמיים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובשיתוף המוסד לביטוח לאומי, בישראל קיים עוני קשה המאפיין בעיקר שכבות מסוימות בחברה הישראלית – חרדים, ערבים, קשישים וילדים. אותן אוכלוסיות מאופיינות גם בשיעור גבוה של נפשות למשפחה, הישגים חינוכיים נמוכים ואבטלה גבוהה בהשוואה ליתר המשק.
ישראל אמנם מוגדרת כמדינת רווחה בעלת מדיניות רווחה ליברלית, אך מדיניות זאת אינה מעוגנת בחוק והיא מתבססת על חקיקה ישנה ולא עדכנית. קיימות אף בעיות נוספות הנובעות ממדיניות הרווחה הממלכתית אשר מקשות על הסיוע לנזקקים. כתוצאה מכך, מדי שנה גדל מספרם של הנכנסים אל מעגל העוני, ואף יתרה מכך, מצבם של העניים רק הולך ומעמיק. הפערים החברתיים-כלכליים גם הם הולכים ומעמיקים, ונדמה כי נדרש שינוי מהותי ומבני בכל הנוגע למדיניות הרווחה והמלחמה בעוני בישראל.
עוני בישראל
חישוב מדדי העוני והאי-שוויון בישראל נערך מדי שנה על-ידי המוסד לביטוח לאומי לפי שיטה שגובשה בראשית שנות השבעים של המאה העשרים. המדד העיקרי שמפרסם המוסד לביטוח לאומי הוא 'תחולת העוני', המציין את שיעור משקי הבית העניים בכלל משקי הבית באוכלוסייה. מדידת העוני בישראל מתבססת על הגישה היחסית, לפיה עוני הוא תופעה של מוצקה יחסית, בהתאם לרמת החיים המאפיינת את החברה.
מבוא
עוני בישראל
אי-שוויון חברתי-כלכלי בישראל
תחום התעסוקה
האוכלוסייה הערבית
האוכלוסייה היהודית-חרדית
מדיניות ממשלתית
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
