מחקר זה עוסק בנושא של מדיניות הממשלה בנושא של טיפול בעוני ואי השיוון במדינת ישראל. עוני הוא מצב שבו אין לאדם או משפחה מסוימת די אמצעים הדרושים לו כדי שהוא יוכל לקיים את עצמו ואת בני המשפחה שלו. לכן הוא צריך להסתפק ברמת חיים נמוכה יותר מאשר יתר האנשים בסביבה הקרובה שלהם. מדידת עוני היא סוגיה מורכבת ולא מוסכמת על כל החוקרים. בישראל שיטה זו נעשית כאשר הביטוח הלאומי מפרסם את נתוני העוני הרשמיים שלו והם מבוססים על שיטת מדידה יחסית אשר שונה משיטת המדידה האבסולוטית. בישראל נעשות כמה מדידות הקשורות בעוני או במדדים כלכליים וחברתיים למדידת רמת חיים. (גל ומדהלה- בריק,2016)
ממדי העוני הללו מחושבים בשיטת מדידה יחסית והם מבוססים על נתוני סקר ההכנסות המשולב של הלמ"ס.( אנדבלד ואחרים, 2019) מדדים אלו אשר בוחנים את אי השוויון בחלוקת ההכנסות יעמדו במרכז עבודה זו. אי שוויון בישראל, לעניין עבודה זו, הוא אי שוויון כלכלי בישראל. ישראל נחשבה במשך העשורים הראשונים מדינה שוויונית אולם בשנים האחרונות היא נחשבת לאחת המדינות המערביות בעלות אי שוויון כלכלי גבוה ביותר. המטרה של עבודה זו תהיה לבחון את מצב העוני בישראל לפי מדד אי השוויון אשר בא לידי ביטוי בפערים בהכנסות, זאת כאשר הבחינה תהיה כיצד מדיניות הממשלה בנוגע לעוני משפיעה על אי השוויון במדינת ישראל.
מבוא
פרק ראשון: עוני בישראל – תיאור התופעה, היקף, גורמים, השלכות
פרק שני: מצב העוני בישראל, נתונים ודרכי מדידה
2.1 גישות למדידת אי שוויון בהכנסות
2.2 מדידת עוני בישראל ונתונים
2.3 ועדת אלאוף וניסיון לטיפול בבעיית העוני בישראל
פרק שלישי: מדיניות הממשלה בנושא הטיפול בעוני בעקבות ועדת אלאלוף
3.1 השפעת מדיניות הממשלה על העוני בישראל
דיון ומסקנות
ביבליוגרפיה
