בשני העשורים האחרונים ישראל מתמודדת עם גלי הגירה של מבקשי מקלט רבים בעיקר ממדינות אפריקה כגון: אריתריאה, וסודן בעקבות מלחמת אזרחים, רדיפות שלטון, ואף דיווחים על מאורעות של רצח עם, מעשי זוועה אלו אילצו אותם לעזוב את בתיהם ואת ארצות מולדתם, ולחפש הגנה בישראל. מבקשי המקלט שהגיעו לישראל מתמודדים עם מציאות חיים קשה כאשר מדינת ישראל רואה בהם "מסתננים" ובכך נמנעת מקביעת מדיניות ברורה בנוגע למעמדם ולזכויותיהם, הם חסרי כל מעמד אזרחי ולאור כך הם אינם זכאים לשירותי בריאות החובה בישראל (קרצימן-אמיר, 2015).
החוק העיקרי המסדיר את מתן שירותי הבריאות במדינת ישראל הוא חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. על-פי החוק, הזכאות לשירותי הבריאות מוקנית למי שהוא תושב ישראל. למבקשי המקלט אין מעמד אזרחי המקנה להם זכויות תושב, ועל כן הם אינם זכאים לשירותי בריאות מתוקף חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
הנושא עלה לסדר היום בעקבות פרסומים של משרד ההגירה, מאבקים של ארגוני זכויות אדם וחשיפה תקשורתית גבוהה, על פי נתוני רשות ההגירה נכון לאפריל 2015, בישראל חיים 45,711 מבקשי מקלט ופליטים מתוכם על-פי ההערכות כ8000 מהם הינם קטינים חסרי מעמד, ילדי זרים שנולדו בארץ אשר שוהים בישראל ו92 אחוז הם מאריתריאה או מסודן כאשר ע"פ האמור הם אינם כלולים בחוק ביטוח הבריאות. נתונים אלו הביאו להאצה בפעילותם של ארגונים למען זכויות אדם, נראה שלמרות זאת התקדמות סוגיה זו "קפאה על שמריה" ככל הנראה בשל אינטרס הממשלה לשמור על הסטטוס קוו בעקבות הדעות החלוקות בעניין בקרב הציבור בישראל.
מבוא
משטר הפליטים הבין לאומי – שירותי הבריאות למבקשי המקלט
הזכות לבריאות בקרב פליטים
מעמדם והגדרתם של מבקשי המקלט בישראל
הגדרת מעמדם האזרחי של מבקשי המקלט בישראל
חוק בריאות הממלכתי ותקיפותו על תושבי המדינה ונתינים זרים
שירותי הבריאות הניתנים למבקשי המקלט
הבעיות באי הכלת חוק הבריאות הממלכתי על מבקשי המקלט בראי זכויות האדם
איכות הטיפול הניתן למבקשי המקלט
הטיפול הרפואי הניתן למבקשי המקלט ביחס למשטר הפליטים הבינלאומי
סיכום
ביבליוגרפיה
