גישות שונות ביחסים הבינלאומיים חלוקות ביניהן בנוגע לעד כמה ניתן לראות בנאט"ו ברית צבאית גרידא. למחלוקת זו יש השלכות בנוגע לאופן בו הן רואות את תפקידיה, תפקודה ועתידה של נאט"ו. הדבר אמנם מתנגש באופן בו נאט"ו מגדירה את עצמה. חוקרים בתחום היחסים הבינלאומיים טענו כי נאט"ו עונה להגדרות המקובלות של ברית צבאית, ואף מהווה את הדוגמא המובהקת ביותר של ברית כזאת. חוקרים אחרים טוענים כי יש לה תכונות ייחודיות החורגות מהגדרתה המקובלת כברית. ניתן לסווג את הגישות בנוגע לנאט"ו לשלושה טיעונים עיקריים:
נאט"ו היא ארגון בין-מדינתי, המהווה ברית צבאית בעל מטרות בתחום הביטחון.
נאט"ו פיתחה מערך מגוון ומתוחכם של מוסדות, וייסדה נהלים ממוסדים בנוגע למדיניותה ופעולותיה.
נאט"ו מגלמת ערכים מערביים ודמוקרטיים, ועל בסיס זה פיתחה זהות קהילתית.
כל אחד מטיעונים אלה מבטא דרך אחרת לתפיסה של נאט"ו: כברית, כמוסד או כקהילה. תפיסות אלה נובעות משלוש גישות תיאורטיות מובילות בתחום היחסים הבינלאומיים: ריאליזם, ליברליזם וקונסטרוקטיביזם.
ריאליזם: באופן כללי, ריאליזם מאמצים כמה הנחות מרכזיות בנוגע ליחסים בינלאומיים: שמדינות (ובעיקר המעצמות הגדולות) הן השחקנים העיקריים בפוליטיקה העולמית; שהן שחקנים רציונאליים; ושהן מתקיימות במצב של אנרכיה (היעדר שלטון מרכזי בעל יכולות אכיפה), מצב היוצר אי-אמון ותחרות ומוביל אותן להציב בראש מעיניהן את האינטרס העצמי, האוטונומיה והביטחון שלהן.
