תחת סוגיית השיוך וההזדהות של המיעוט הערבי בישראל נמצאת גם העדה הדרוזית, אשר נוהגת באופן מהותי שונה מהמיעוט הערבי, כאשר בני העדה הדרוזית משרתים בצה"ל עוד משנת 1956 ולומדים במערכת חינוך הנפרדת ממערכת החינוך הערבית. יחד עם זאת, הם מקיימים אורח חיים דומה לזה של המיעוט הערבי. ואכן, בהתנהגותם החברתית והפוליטית של הדרוזים בישראל ניתן לראות מאפיינים סותרים של השתלבות, מצד אחד, והיפרדות, מצד שני.[1]
בסוף שנת 2019 מנתה אוכלוסיית הדרוזים בישראל כ-145,000 נפשות, גידול של פי עשרה מאז קום המדינה. רוב הדרוזים חיים ב-22 יישובים בצפון המדינה, כאשר היישובים עם מספר הדרוזים הגדול ביותר הם דלית אל-כרמל, עם 16,900 תושבים, וירכא, עם 16,700 תושבים.[2] בקרב העדה הדרוזית, הדת היא זו המכוונת את ההתנהגות של בני העדה, כאשר השינויים שחלו בחיי הדרוזים במהלך השנים לא פגעו בהשפעתן של הדת והמסורת על התנהגותם. אחד המאפיינים המרכזיים והבולטים בדת הוא חובת הנאמנות לשלטונות במקום מושבם, כל עוד מתאפשר להם לנהל את חייהם על פי אמונתם.[3]
