ב-21 בנובמבר 2005, החליט ראש הממשלה אריאל שרון, לפרוש מהליכוד ולהקים מפלגה חדשה שתשקף את האינטרסים שהם פחות קיצוניים מהימין ותאפשר גישה פתוחה יותר כלפי מדינת שתי הלאומים בישראל. מפלגת קדימה הייתה לסיעה הגדולה ביותר בכנסת במשך שתי קדנציות אך לאור אירועים שונים שקרו והתנהלות כושלת של חבריה, היא הפכה לסיעה הקטנה ביותר וכבר בבחירות 2013 לא עברה את אחוז החסימה. היא החלה את דרכה עם שורה של קשיים פנימיים שבהם הצליחה לעמוד ואף משכה אליה מאמינים ומצביעים רבים שתמכו בעמדתה. המצע שהיא הפיצה התבסס על תמיכה במהלכים מדיניים מרחיקי לכת, ובהם הנכונות לוותר על שטחים ולפנות יישובים בתמורה להסכם שלום. יחד עם זאת, האידיאולוגיה שלה לא הייתה עמידה מספיק והיא איבדה את אמון חבריה והציבור בהדרגה עד להתמוטטותה הסופית (רינת, 22.01.2013).
קדימה החלה את דרכה כמפלגת מרכז בעלת הסיכוי הגבוה ביותר להקמת ממשלה. היא חברה לעצמה קואליציה גדולה של 67 חברי כנסת ובעצם זכתה בבחירות 2006. התמיכה בה הייתה מבוססת על הערצת אישיותו של שרון וראייה שונה של העמדה המרכזית המתונה לעומת הליכוד הימני קיצוני. היא לקחה לעצמה טיפול בהיבטים שונים בסדר היום הציבורי דבר שגרם לרבים לעבור לזרם המרכזי במפה הפוליטית (Hazan, 2007). אולם, היא סיימה את דרכה באופוזיציה לאחר שנת 2009 שכן כשלה בהקמת קואליציה מכל סוג ונותרה בצד אשר דואג לפקח ולבקר על הממשלה הקיימת שהיא ממשלת הימין של נתניהו.
מבוא
פרק 1: תפקיד האופוזיציה ופעילותה במדינה דמוקרטית
מהי אופוזיציה?
תפקידי האופוזיציה
אופוזיציות ברחבי העולם
אופוזיציה בישראל
פרק 2: הקמת קדימה ופעילותה
רקע
התמיכה בקדימה והפיכתה למפלגת מרכז
המעבר לאופוזיציה
פרק 3: הסיבות לדעיכתה של קדימה
כישלונה כמפלגת מרכז
כישלונה כמפלגה יציבה וקואליציונית
כישלונה כמפלגת אופוזיציה
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
