שתי עובדות, אליהן נחשפתי לאחרונה, עוררו בי עניין רב: הראשונה, רע"ם, על פי הדיווחים, הצליחה להשיג במיקוח הקואליציוני ב 2021 תכנית חומש חסרת תקדים בהיקף של 50.5 מיליון ₪. השניה, יו"ר רע"ם מנסור עבאס מכיר במדינת ישראל כמדינת היהודים ומנהל שיח הומניסטי מתון הקורא לשיתופי פעולה.
אני עוקב אחר הפוליטיקה הישראלית בעניין ומזהה בכל המפלגות פער, בין אידיאולוגיה ורטוריקה פוליטית, לבין פרקטיקה. כשנחשפתי לחדשות הסותרות על עמדות מנסור עבאס הנחתי שגם אצלו אגלה פער בין רטוריקה לפרקטיקה, כי מנסור עבאס ורע"ם היו שותפים ברשימה המשותפת – שהיו"ר שלה, איימן עודה, הניף את דגל הפוליטיקה האזרחית והוא פרש כדי להניף את דגל הפוליטיקה האזרחית. נשאלת השאלה, מדוע? במה שונה הפוליטיקה של עבאס מזאת של עודה והאם עבאס יכול להתחמק מהמציאות הפוליטית שהסיטה את האידיאולוגיה של עודה ולהוביל דרך חדשה באמת?
כדי להשיב על כך, אנתח את מקורות הפילוסופיה הפוליטית שעיצבו את הגישה השמרנית שלו לפוליטיקה הישראלית ואת ביטויי הגישה השמרנית באמנה החדשה שהוא בונה לתנועה האסלאמית. אבחן את השיח האזרחי שהוא מקדם בהתייחס לסוגיות כמו היחס למדינת ישראל, התמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, חוק קמיניץ, הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב (והסוגיה העכשווית של נטיעות קק"ל בנגב), חוק החשמל, שלום והסכסוך הישראלי פלסטיני.
מבוא
מסנור עבאס – רקע קצר
ב. דואליות בין שמרנות ללאומיות
השיח השמרני, אזרחי: עבאס כהמשך/חידוש של איימן עודה
שיקולים קואליציוניים והתנהלות בקואליציה
עבאס, התקשורת ודואליות השיח
השיח הפוליטי שמקדם עבאס
ביקורת ומבקרים
דיון ומסקנות
ביבליוגרפיה
