שאלה מספר 1
"חוקת 1949" הינה אוסף של הסכמות פורמליות ובלתי פורמליות (למשל: הסכם הסטטוס קוו) לא כתובות בין המפלגות השונות שהרכיבו את האסיפה המכוננת, ולאחר מכן את הכנסת הראשונה. הסכמות אלה היו היוו המשך למצב הפוליטי הקיים טרם קום המדינה, בו התקבלו החלטות באמצעות יצירת הסכמה רחבה והגעה לפשרות, במטרה לגשר על מחלוקות פוליטיות שונות בין הקבוצות השונות בקרה היהודים שחיו בישראל.
דמוקרטיה הסכמית הינה אופיינית למדינות בעלות שסעים חברתיים ופוליטיים רבים ועמוקים בין קבוצות האוכלוסייה השונות שמרכיבות אותן. גישה זו דוגלת ביצירת הסכמה רחבה בין חלקי החברה השונים, המבוססת על פשרה ועל התמקדות בנקודות בהן אין מחלוקות (או המחלוקות הינן בעוצמה נמוכה), תוך דחיית פתרון מחלוקות חריפות לעתיד.
שאלה 2, סעיף א'
בדומה לשאר המדינות הדמוקרטיות בעולם, קיימת ישראל הפרדת רשויות בין שלוש רשויות: הרשות השופטת, הרשות המחוקקת (הכנסת), והרשות המבצעת שבראשה עומדת הממשלה. כנהוג בדמוקרטיות פרלמנטריות, העם בוחר את נציגיו בפרלמנט, שבוחר לאחר הבחירות את המועמד, בכפוף לאישור נשיא המדינה, את המועמד שינסה להרכיב קואליציה ויעמוד בראשות הממשלה.
חשיבותה של הפרת הרשויות הוא בתרומתה ליצירת איזון בין רשויות השלטון השונות, ומניעה של צבירת כוח בלתי סביר בידי אחת מהן, דבר שעשוי לסכן את הדמוקרטיה, לפגוע בחירויות הפרט ולגרום לגורם יחיד להשתלט על השלטון.
שאלה 3
מהפכה חוקתית – מושג זה מתייחס לשני חוקי היסוד שחוקקה הכנסת בשנת 1992: "חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו" ו"חוק יסוד: חופש העיסוק" שמיסדו למעשה את התשתית החוקית לביקורת משפטית הן פרוצדורלית והן מהותית, על פעילות הרשות המבצעת וחוקי הרשות המחוקקת. המהפכה החוקתית באה לידי ביטוי ביכולתו של בית המשפט העליון לפסול ולבטל חוקים הסותרים מבחינת מהותם את חוקי היסוד, ולא לנתח את פעילות החקיקה וקבלת ההחלטות של הרשות המבצעת והרשות המחוקקת רק מבחינת פרוצדוראלית – טכנית. הדבר נובע משתי סיבות עיקריות:
חוקים אלו כוללים בתוכם רשימת זכויות כללית המוקנית לכל אדם שחי בישראל מעצם היותו. כך נוצרה אפשרות מעשית לבחון את פעולות הרשות המבצעת והרשות המחוקקת לאור זכויות האדם שמוגדרות בחוקים אלו.
