חלק ראשון – שאלה שנייה (קוהן, ניי וטאלב)
סעיף א׳: תפיסתם של רוברט קוהן ויוסף ניי (Keohane & Nye, 2000) היא, כי גלובליזציה מעולם לא הייתה תופעה חדשה, וכי יש להתבונן עליה בתור ׳מצב׳. כלומר, חלק אינטגראלי מהמציאות החברתית-עולמית, אשר חווה תקופות ומגמות בהם העקרונות שלו גוברים והופכים דומיננטיים יותר, ותקופות אחרות בהן ישנה דווקא ירידה במצב הגלובלי של העולם. כדי להבין תפיסה זו לעומק, חשוב להתייחס לשלושה מושגים עיקריים במשנתם של שני החוקרים. תלות הדדית (interdependence), מושג המתאר קשר בין שתי ישויות בינלאומיות. גלובליזציה (globalization), המתאר את פעולת ׳ההגדלה׳ של עקרונות גלובליים בעולם. ולבסוף, גלובליזם (globalism), המתאר מצב עולמי של רשת של קשרים בין מדינות, המשתמשות בעיקר בחלופת טובין וכספים לביסוס הקשרים בניהם, לצד מעבר של אנשים, רעיונות ומידע (Farrell & Newman, 2016).
התפיסה של השניים על גלובליזציה הינה בעיקרה שלילית, ומתארת כיצד תהליכים של עליה בגלובליזציה מייצרים מציאות של תלות מורכבת, בין שחקנים רבים שמדינות מהוות רק חלק מהם, המייצר קשרים רבים ומקבילים, על בסיס נושאים רבים, ללא היררכיה ברורה (Keohane & Nye, 2000).
חלק שני – שאלה שנייה (גלנר ואנדרסון)
הקהילה המדומיינת, על פי משנתו של אנדרסון (1999), גורסת כי יכולת קיומה של כל אומה, נובע מתחושת שותפות משותפת שיש לעם הנמצא תחת לאום מסוים, החשים כחלק מקהילה אחת קוהרנטית, המבטאת אחריות הדדית זה לזה, אכפתיות ואף תקשורת ושיח. בעוד שבפועל, ייתכן שמאפיינים אלו אכן מתרחשים במקרה נתון, בפועל, תחושה קהילתית זו הינה מדומיינת, שכן כמות החברים בלאום אחד הינה לא רק אדירה ובלתי סבירה כי כל חבריה יכירו זה את זה, אלא גם חברים אלו לא נמצאים באותה עמדה בקהילה, עד כדי שיש כאלו אשר מודרים ממנה, אך עדיין חשים שייכות וחלק מאותה קהילה.
חלק שלישי – שאלה ראשונה (לוויצקי וזילבט)
סעיף א׳: הדיון הנוגע למשטר נשיאותי לעומת פרלמנטרי, כפי ששורר כיום בישראל, נמשך זה זמן רב, וקשור באופן ישיר לקשיי המשילות בישראל, אשר הגיעו לשיאם בשנת 2020, נוכח מגפת הקורונה, ובעיותיו המשפטיות של ראש הממשלה כיום, בנימין נתניהו (דורון, 2008). בישראל, כבר נעשה ניסיון לעבור לבצע מעבר חלקי לשיטת בחירות נשיאותיות, באמצעות שני פתקים (בין שנת 1992 לשנת 2000). עם זאת, גם ניסיון זה לא צלח. ניתן לציין ארבעה הבדלים בין משטר פרלמנטרי כפי שהוא כיום לנשיאותי. הרשות המחוקקת, כלומר הפרלמנט, בשיטה הפרלמנטרית, אלו המחוקקים אשר נבחרים, ואלו הם שנדרשים לבחור את המחוקק הנבחר בו הם מעוניינים להעמיד בראש הממשלה (נחמיאס ודוד, 2012).
