הנושא: מדיניות החוץ של ארצות הברית לאחר קריסת המערכת הדו-קוטבית
נושא המחקר: גלובליזציה ודמוקרטיזציה במדיניות החוץ האמריקנית לאחר נפילת הגוש הסובייטי.
שאלת המחקר: באיזו מידה הגלובליזציה מקדמת את עקרון הדמוקרטיזציה במדיניות החוץ של ארצות הברית במדינות מוסלמיות מתפתחות.
רקע: בימי המלחמה הקרה, מדיניות החוץ האמריקנית, במיוחד בעולם השלישי, התמקדה בתמיכה במשטרים שמרנים ואוטוריטאריים. חלק ניכר מן התמיכה הייתה באמצעות מעורבות צבאית ישירה (מלחמת ויאטנאם, למשל) או עקיפה (ישראל או טאיואן, למשל). תמיכה זו הייתה חלק מן היריבות במערכת דו קוטבית בין המשטרים הקומוניסטיים והסוציאליסטיים מחד, לבין המשטרים המערביים בראשות ארצות הברית ומדינות ברית נאטו, מאידך גיסא.
אם כי הגלובליזציה אינה תופעה חדשה, ותחילתה עוד במאה ה- 17 בהקמתן של חברות בריטיות והולנדיות אשר מיקדו פעילותן בהודו ודרום מזרח אסיה, הרי שמאז מחצית שנות ה- 70 וה- 80 של המאה הקודמת, החלה מגמה גוברת של גלובליזציה בראשות החברות האמריקניות העיקריות. כמעט בו זמנית הידרדר הגוש הסובייטי עד לנפילתו המוחלטת בסוף שנות ה-80. בצד המנוף הכלכלי של חברות רב לאומיות (MNE) ועל לאומיות (TNC ), הגלובליזציה הפכה למנוף במדיניות החוץ ועיצוב מערכת היחסים העולמית. כפי שטען גידנס בספרו הדרך השלישית (2000), היא יוצרת קשרים חברתיים, כלכליים ותרבותיים בין חברות שונות, כמו גם בין מדינות בדרום ובצפון תוך קידום הערכים הדמוקרטיים. מאידך, יש הטוענים כי היא מביאה להגדלת הפערים בין מדינות עניות ועשירות ומסייעת לארצות הברית להגדיל את ההגמוניה שלה מחד, אך תוך הסתייעות באליטות הכלכליות והמדיניות במדינות העניות, תוך שהיא מעודדת בהן גידול בפערים בין עשירים ועניים ומגבירה מגמות אנטי-דמוקרטיות.
