אני מבקשת להציג כתבה בעיתונות ברשת, המסקרת את מינויה של סא"ל קרן קובליו, להיות הראשונה בתפקיד סגנית מפקד טייסת תחזוקה בחיל האויר, תפקיד שעד כה איישו גברים בלבד.[1]
חשוב לי לפתוח את העבודה דווקא בניתוח נושא דיכוי הנשים. כתבה זו נפתחה באמרה מאד פמיניסטית לכאורה: "מנפצת את הסטיגמות: הסמטת"א הראשונה". אך כאשר אנו מנסים לבדוק מתחת לפני השטח מה עומד מאחורי כותרת זו, אנו מגלים שנים של דיכוי נשים. שנים רבות בהן הנשים לא מילאו תפקיד חשוב ובכיר זה. לא מן הנמנע שלא היו מועמדות מספיק מוכשרות לתפקיד אך אני לא בטוחה שזו הסיבה לכך שבמשך שישים שנות קיומה של המדינה, לא נמצאה ולו אישה את שיכלה למלא תפקיד טכני בכיר. את הידיעה הזו אנתח בכמה רבדים. ראשית אבקש לנתח בהתאם למצב המשפחתי של הנשים וההשלכות על הקריירה.
לצורך ניתוח המקרה, אתייחס לקרן קובליו כרווקה ללא ילדים, רק מפני שלא קיים אזכור בכתבה לפן המשפחתי. במידה וזהו המצב, נראה שנתון זה מתכתב עם התיאוריה של אדריאן ריץ'[2] אשר הגדירה את מוסד המשפחה והאימהות כדכאניים כלפי נשים, וזאת בשל השעבוד שלהן לטיפול בילדים ובבית תוך הגבלת התנועה שלהן ואפשרויות היציאה מהבית. כאשר אנו בודקים את המקרה של קרן, אנו מגלים בכתבה כי היא מילאה תפקידים רבים באיזורים שונים בארץ ואף יצאה לשליחות (מרתקת יש לומר...) בוושינגטון. ניידות רבה זו, אשר אפשרה לה להתקדם בתפקידה אינה אפשרית לפי דעתה של אדריאן ריץ' לאשת משפחה. במידה והיתה לקרן משפחה וילדים, היא היתה מקובעת למקום אחד ולא היתה לה הגמישות הנדרשת על מנת להתקדם.
