מטלה מסכמת על מאמריו של מייקל וולצר (2005; 2007)

חלק ראשון: המורכבות החברתית-תרבותית של מדינת ישראל

1. לפי מאמרו של וולצר (2007) אוטונומיה, מיעוט לאומי וחבורת מהגרים הינם מספר טיפוסים אידיאליים המהווים מנגנונים עיקריים ונבדלים שאפשרו את היווצרותן של תרבויות שונות בחברה אחת החיות זו לצד זו בדו קיום מסוים, והם הנובעים ממספר היסטוריות מוסדיות הנבדלות זו מזו. ההיסטוריה המוסדית הראשונה הייתה אימפריות ישנות וכחלק מהתנהלותן ניתן לראות את היווצר אוטונומיה. כאשר עילית של אימפריה ניסתה להשתלט על יתר הקבוצות בשטח מסוים, היא ניסתה לכפות את השפה והתרבות שלה על הנתינים לעתים כמו אצל הצאר הרוסי, אך בפעמים אחרות נקטה בשיטה שונה של שמירת השונות של הקבוצות השונות דרך הענקת אוטונומיה, והקבוצות הללו בתמורה ירכינו ראש ויקבלו את מרות האימפריה עליהן. כך נוהגות למשל הקולוניות האירופאיות, האימפריה העות'מנית ועוד. כיום מדינות רבות נוקטות בכך גם כן. לאוטונומיות אין הופעה אחידה כי אם נבדלות עד מאד זו מזו – באזוריות, בתפקודיות, בהיקף של הפעילות הקהילתית, בשימוש באמצעי כפייה כגון עונש מוות, ועוד. אך המכנה המשותף שלו הינו שלקבוצות השונות שחלה עליהן האוטונומיה יש מעמד משפטי, והפרטים תחת האימפריה צריכים להזדהות עם אחת מהקבוצות לרבות מבחינת דיני משפחה, ירושה וחינוך. הסדר חינוכי מתאים: לכל קהילה אוטונומית יש מערכת בתי"ס משלה, שהיא מארגנת לבד ומגבשת תכנית לימודים לבדה. לפעמים ניתנת תמיכה ציבורית ויש בד"כ פיקוח ציבורי.