בעשור הראשון לקום המדינה הונהגה בה מדיניות קיצוב, שידועה יותר בשם תקופת הצנע. מדיניות זו נועדה להתמודד עם הקשיים הכלכליים עמה התמודדה המדינה על רקע מלחמת העצמאות, שזה עתה הסתיימה וגלי העלייה הגדולים של ניצולי השואה ממדינות אירופה ושל היהודים ממדינות ערב. מטרת מדיניות הקיצוב היתה להשיג שליטה הדוקה על הוצאות המדינה ולצמצם את הוצאות מטבע החוץ של ישראל, תוך שמירה על שער חליפין יציב. מטרה נוספת למדיניות זו היתה שמירה על חלוקת משאבים שוויונית, ומניעת מצב בו מי שידו משגת יוכל לרכוש מזון ומוצרי צריכה שונים, ומי לא יסבול ממחסור. זאת, באמצעות הגבלת כמויות מוצרי המזון ומוצרי הצריכה של אזרח יכול לרכוש באמצעות חלוקת תלושים ושיוך כל משפחה לחנות מכולת קבועה. יישום מדיניות זו היווה מבחן ציבורי ואזרחי משמעותי לממשלה, שנאלצה לכפות מדיניות לא אהודה על אזרחיה.
עבודה זו תתחלק למספר חלקים: בחלקה הראשון, אציג את הרקע ההיסטורי והכלכלי שהביאו לגיבוש מדיניות הקיצוב; חלקה השני של העבודה יעסוק באופן בה יושמה מדיניות הקיצוב ובדרך חלוקת המוצרים השונים לאזרחים; החלק השלישי יעסוק בהיווצרות שוק שחור כתוצאה ממדיניות הקיצוב; החלק הרביעי של העבודה יעסוק בתגובת הציבור למדיניות זו; החלק החמישי יעסוק בהקלות במדיניות הקיצוב וברקע להקלות אלה; והחלק השישי של העבודה יעסוק בביטול מדיניות הקיצוב ובסיום תקופת הצנע.
מבוא
רקע – המצב בארץ לפני תחילת מדיניות הקיצוב
תקופת הצנע
מטרותיה ויעדיה של תוכנית הקיצוב והפיקוח
הסתלקות מן הקיצוב והפיקוח, והסיבות לכך
המשבר במאזן התשלומים
סיכום
ביבליוגרפיה
