עד לפני כמה שנים, שמרה המעצמה האסייתית העולה, סין, על הימנעות מהתערבות בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת. מנהיגי סין בעבר, הכריזו לא פעם כי הם מגלים חוסר עניין בהתערבות בתוך עניינים פנימיים של מדינה אחרת וכי סין תומכת באופן מובהק בשמירה על הסטטוס קוו. המדיניות שסין מקדמת היא מדיניות של שלום והיא לרוב נמנעת מלהיכנס לסכסוכים פוליטיים וצבאיים. הרצון של סין להשפיע נובע בלי כוונה תחילה להיכנס ולהתערב, ולמעשה ההחלטה של סין, כן להתערב בנושאים מסוימים בזירה הבינלאומית, נובעת מכוונה אחת של סין והיא לקדם את האינטרסים שלה ולצורך כך עליה לקיים יחסים וקשרים עם מדינות אחרות. סין הפכה בשנים האחרונות לכלכלה צומחת ואף הגיעה להיות הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, אחרי ארצות הברית. סין היא מדינה בעלת אוכלוסייה גדולה מאוד המונה כ-1.3 מיליארד בני אדם, והיא זקוקה לאנרגיה ולנפט על מנת לקדם את הכלכלה שלה ולדאוג לרווחת תושביה.
מצב זה, מצריך את מסין גישה שונה בכל הנוגע למדיניות החוץ שלה ולכן נראה כי כעת היא מגלה יותר אקטיביזם בכל הנוגע לזירה הבינלאומית ומחפשת הכרה ותשומת לב בדיונים והחלטות המתקבלות במועצת הביטחון של האומות המאוחדות. סין מבינה שעל מנת לקדם אינטרסים פנימיים שלה, עליה לפתח אסטרטגיה גלובלית. אחד האזורים החשובים מבחינת סין, על מנת לקדם את האינטרסים שלה, הוא המזרח התיכון (Economy, 2010, p.1). סין מעוניינת במאגרי הנפט שנמצאים במזרח התיכון שיסייעו לה בקידום הכלכלה שלה ולכן מדינות במזרח התיכון המחזיקות במאגרי נפט, כמו לדוגמה, סוריה, הן חשובות מבחינת סין.
