הרשות המקומית היא גוף ציבורי המספק שירותים לתושבים החיים בתחום גיאוגרפי מסוים. הגדרת השירותים אינה קבועה ומוחלטת, אך לרוב קיימת הסכמה בין השלטון המרכזי לבין רשויות השלטון המקומי לגבי חלוקת הנטל ביניהם. הרשויות המקומיות אחראיות על פיתוח שטח הרשות, שיפור רווחת התושבים, יצירה של מקורות תעסוקה, הגדלת האטרקטיביות של העיר ומשיכת אוכלוסייה חדשה. במהלך השנים מתקיים תהליך מתמשך של העברת מטלות ממשרדי הממשלה השונים לרשויות המקומיות, כך שבפועל הן הספק העיקרי של שירותים לתושבים בישראל. הן מספקות שירותים בתחום החינוך, הרווחה והתשתיות: תאורת רחוב, תברואה, פינוי פסולת ותחזוקת פארקים עירוניים (להבי, רומנו, 2016: 6, נוקד, 2015: 4).
בסוף שנת 2018 מנתה האוכלוסייה בישראל כמעט 9 מיליון תושבים, כאשר 75% מהם התגוררו בתחומי העיריות. בשנה זו היו קיימות בישראל 255 רשויות מקומיות, מהן 77 עיריות, 124 מועצות מקומיות ו-54 מועצות אזוריות (למס, 11.2.2020). בין הרשויות קיימת שונות באשר לחוסן הכלכלי שלהן ושל אוכלוסייתן. חלקן רשויות חלשות המספקות שירותים מינימליים לתושבים, וחלקן רשויות חזקות המספקות שירותים ברמה גבוהה (להב, רומנו, 2016: 2).
הרשות היא גוף כלכלי עם הכנסות והוצאות, הנדרש לחשיבה כלכלית ולתכנון אסטרטגי, על מנת לספק שירותים טובים לתושבים. מכיוון שמטרת הרשות המקומית אינה רווח, אלא מתן שירותים מספקים לשיפור איכות החיים של התושבים, הרשויות בישראל פועלות בדומה למלכ"רים ויש להן הכנסות ממקורות שונים.
