במאמרו ״כלכלה פוליטית, ישנה וחדשה״ מחלק הכלכלן אנטוני אטקינסון את ה״כלכלה הפוליטית״ למספר סוגים על פי התפתחותה ועל פי המשמעויות השונות שהיא קיבלה במהלך המאה העשרים.
ראשית, הוא טוען כי ״כלכלה פוליטית״, אשר ניתנה לכלכלה בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, אינה זהה כלל וכלל ל״כלכלה״. גם מילון אוקספורד, הרואה בכלכלה הפוליטית כאחד מהתחומים של מדע הכלכלה לצד תחומים אחרים, העוסק בבעיות הכלכליות של הממשל (אטקינסון, עמ׳ 703), מייצג את הגישה הקונסנזואלית בקרב כלכלנים ה״קלאסיים״, אך אינו תואם את המציאות.
גישות אחרות, שאינן רואות בכלכלה הפוליטית עוד תחום או תת תחום במדע הכלכלה, אלא תפיסה שהיא אלטרנטיבית לתפיסה הכלכלית הדומיננטית, מעלות פרשנויות אחרות לשאלה מהי כלכלה פוליטית. אטקינסון מתבסס בעיקר על הדיון של חוקרים אחרים, והוא ממפה את הכלכלה הפוליטית לישנה ולחדשה, כאשר בחלק השני הוא מתייחס לזרמים השונים של הכלכלה הפוליטית החדשה.
אטקינסון רואה את תרומתה של הכלכלה הפוליטית החדשה מתבטאת בשלושה תחומים מרכזיים: תפקידם של המוסדות, ניתוח הבחירה הרציונלית והשימוש בראייה אמפירית.
ג׳יימס אלט ואלברטו אלסינה רואים בכלכלה הפוליטית העכשווית משהו שהוא מעבר לכלכלה המיינסטרימית בכך שהיא מתייחסת למוסדות כאנדוגניים, ולא כדבר נתון. הכלכלה הפוליטית משלבת בין ניתוח כלכלי לבין התנהגות פוליטית. גם קלאוס אופה ודרזה ו-סן דוחים את הטענה שהכלכלה הפוליטית היא עוד תת תחום של הכלכלה (שם, עמ׳ 703).
