הציבור הטורקי רגיל לתפקידו הייחודי של הצבא בחיי החברה. במשך שנים נחשב הצבא לאחראי על שלמותה הטריטוריאלית של טורקיה, על יציבותה הפנימית, על אופייה החילוני ועל נאמנותו של השלטון לעקרונותיו של מייסד הרפובליקה הטורקית, מוסטפא כמאל אטאטורק. עד לאחרונה, היה הצבא הטורקי חסין מהתערבות לענייניו מצד הדרג המדיני. להפך, הדרג המדיני היה תחת פיקוחם של אנשי הצבא. מושג "מערכת פטרונות צבאית" מתאר היטב את טיב היחסים בין הצבא לדרג המדיני אשר התקיים בטורקיה במשך עשרות שנים. כתוצאה ממערכת יחסים זאת, ראה הצבא הטורקי את עצמו ככוח הרשאי להתערב בתהליכים פוליטיים כדי "לתקן" מצב אשר בו – לתפיסת אנשי הצבא –עקרונות הרפובליקה היו נתונות לסכנה (לואיס, 1983).
בשנות השישים והשבעים התחוללו בטורקיה שתי הפיכות צבאיות – האחת ב-1960 והשנייה ב-1971. ההפיכה של 1960 התרחשה על רקע המתח הגובר בין הממשלה לבין האופוזיציה. החברה הטורקית עמדה בפני סכנת מלחמת אחים. ממשלת עדנאן מנדרס, מנהיגה של המפלגה הדמוקרטית, שנבחר לראשות הממשלה ב-1950, יזמה צעדים חקיקתיים שנועדו, לראשונה מאז מותו של אטאטורק, לרכך את המדיניות כלפי מיעוטים אתניים וארגונים אסלאמיים. צעדים אלה נתפסו על ידי האליטה הכמאליסטית כבגידה במורשתו של אטאטורק ואיום על אופייה החילוני של טורקיה. לא פחות חשובים היו גורמים כלכליים וחברתיים. כפי שטען אחד מאנשי הצבא שהשתתף בהפיכה, אורהאן ארקאנלי ,"הדמוקרטים גרמו לאסון כלכלי וחברתי בטורקיה". כבר באמצע שנות החמישים קמו באנקרה ובאיסטנבול ארגוני קצינים, כגון "חברת הכמאליסטים", שהתנגדו לרפורמות של מנדרס (Hale, 1994).
מבוא
א. ההשפעות החברתיות
ב. ההשפעות הפוליטיות
ג. ההשפעות הדיפלומטיות
סיכום
ביבליוגרפיה
