סוגיה למחקר: לימודי אזרחות בליבה: בין חובה לרשות.
שאלת המחקר: כיצד ניתן לחנך לאזרחות משותפת במדינת לאום אתנית?
השערה: המאבק על אופי החינוך האזרחי משקף את הוויכוח הלאומי על אופייה של מדינת ישראל, שמנהלת דמוקרטיה בה מעורבים מאפיינים מהדגם הליברלי, הרפובליקני והאתני.
בישראל קיימים, באופן פורמלי, לימודי ליבה מחייבים. אבל למרות ניסיונות שרי חינוך ופסיקות בג"ץ לאכוף אותם על כל המגזרים כבסיס לשפה, מיומנויות, ידע וערכים משותפים, הם נותרו בגדר המלצה שממולאת חלקית. לימודי אזרחות היו בעבר בליבה והוצאו. הוכנסו שוב תחת אשכול לימודי רוח וחברה אך הם אינם מחייבים.
ההתנגדות ללימודי אזרחות בכלל, ולאזרחות משותפת בפרט, משותפת לקבוצות הלאומיות/לאומניות והדתיות/פונדמנטליסטיות ונשענת על הטענה שלימודי האזרחות נשענו על דגם הדמוקרטיה הליברלית - שאינו מתאים לישראל, מנוגד לאורח חייהם ולערכיהם – וכי דגם אחר מתאים יותר.
בישראל מתקיימת מלחמת תרבות ודת על ערכים וזהות, על משמעות ועל מעמדם של מנגנוני ההסכמה בתהליכי קבלת ההחלטות הלאומיות. בהעדר חוקה והסכמות, מתקיים הוויכוח על מושג ה"אזרחות" כמסגרת משפטית, פוליטית וחברתית, הבוחנת את הזיקה בין אזרחות לשייכות לאומית, קובעת את גבולות השייכות האזרחית ומבטאת את מאבק הקבוצות השונות להשגת חברות מלאה בחברה. המאבק על לימודי האזרחות - המקצוע היחיד המתמודד עם מורכבות השיח על האזרחות המשותפת ואשר נלמד כתכנית חובה ואחידה למרבית המגזרים - משקף את המאבק לא רק על ההגמוניה החינוכית, אלא על ההגמוניה הלאומית ועל דגם הדמוקרטיה הראוי לישראל (טסלר, 2020).
