בחלק זה אתיחס אל שלושת התחומים הבאים שהוגדרו בניסוח העבודה המסכמת: בקרת נשק, נאט"ו, וסחר בינלאומי.
לתשע מדינות בעולם יש נשק גרעיני. לפחות לעוד כעשרים מדינות יש הטכנולוגיה והידע הדרושים לייצור נשק גרעיני. כמו כן, מדובר ברצינות בסכנת התחמשות גרעינית של אירגוני טרור 7.
נשאלת השאלה - האם נשק גרעיני יכול לקדם את השלום? העלויות העצומות והתוצאות הקטסטרופיות של מלחמה גרעינית מגדילות את הסיכוי שמיקוח בין מעצמות גרעיניות יסתיים בעיסקה. זה נובע מהתיאוריה של הרתעה הדדית לפיה הצדדים יעשו הכול כדי להימנע ממלחמה. טענה זו אומרת כי אין צורך לפחד מתפוצה גרעינית, מפני שנשק גרעיני אינו בהכרח איום על השלום. נשק כל כך קטלני דווקא יכול לקדם את השלום והיציבות. ההיגיון בטענה זו הוא שכאשר אחד הצדדים אינו מסכים לקבל תוצאות המיקוח ובוחר לפתוח במלחמה, ובתנאי שלשני הצדדים יש נשק גרעיני, המלחמה היא האופציה הכי פחות אפשרית. לפי כך, שני הצדדים ימנעו ככל האפשר ממלחמה, אפילו במחיר של הפסדים במיקוח7.
בשנת 2015 אירן, שש מדינות אחרות, והאיחוד האירופאי השיגו את ההסכם בו אירן הסכימה לקבל מגבלות זמניות על תוכנית הגרעין שלה. הממשל של אובמה, היזם הראשי של ההסכם, טען כי ההסכם יקפיא את ההתקדמות של אירן בדרך לייצור נשק גרעיני, ויפתח את הדרך לשיפור היחסים בין שתי המדינות.
