לפי מילנה י' (2013), המחאה החברתית שהתרחשה בשנת 2011 הוציאה מאות אנשים יצאו לרחוב בדרישה לצדק חברתי. המחאה החברתית הייתה בעצם תסיסה אקטיביסטית שהובילה לפעילות שטח מגוון רחב של קבוצות לא רשמיות. לצורך מענה על השאלה כיצד מגיעים מאקטיביזם לפרלמנט יש צורך להגדיר את המושג אקטיביזם.
אקטיביזם פירושו כי קבוצה או יחידים מבצעים פעולות מעשיות לקידום מצבים חברתיים, פוליטיים, כלכליים וסביבתיים. האקטיביסטים יהיו בדרך כלל אנשים ביקורתיים, בעלי רצון להשפיע על המצב לצורך תופעות של חוסר צדק חברתי. קיימים מספר סוגים של אקטיביסטים:
אקטיביסטים אידיאליסטים – אקטיביסטים אלו הינם אנשים הנמנים מאוכלוסיות חזקות, משכילות ואינטראקציה עם מוקדי כוח. אנשים אלו יהיו גם בעלי מומחיות בתחומי חברה והמניע שלהם יהיה מתוך אידאולוגיה לשמה. חוץ מהמוטיבציה הערכית והחברתית לאקטיביסטים אלו יהיו מניעים נוספים כמו פיתוח קריירה פוליטית וציבורית. באמצעות הפעילות האקטיביסטית הם מרחיבים את מעגל הקשרים שלהם ואת הנראות שלהם.
אקטיביסטים על רקע מצוקה אישית – אקטיביסטים אלו הינם אנשים הנמנים תחת אוכלוסיות חלשות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, חסרי יכולת ונגישות למוקדי כוח בחברה ובשלטון הסובלים מבעיות עם אספקטים חברתיים כסממן לבעיה חברתית רחבה יותר אשר הינה המניע שלהם להפוך לאקטיביסטים חברתיים. אקטיביסטים אלו חיים את המציאות אותה צריך לשנות והם יכולים להצביע על עיוותים שאנשים אחרים בסולם החברתי אינם מודעים אליו או מעדיפים להתעלם. המניע של אותם אנשים הינו לשפר באופן מידי את מצבם האישי באמצעות אקטיביסטיות ולאו דווקא לקדם עיקרון חברתי וערכי.
