תקציב המדינה משמש כלי מכריע בכל פעילות הממשלה, היקף מעורבותה ומשקף את סדרי עדיפויותיה. תפקיד המדינה להקצות ולערוך חלוקה הוגנת של המשאבים למען שירותים ציבוריים הנמצאים באחריותה – מקור ההכנסה העיקרי לכך הוא המיסים[1].
התקציב מושתת על מספר עקרונות וביניהם, עקרון האוניברסאליות, הקובע שכל ההוצאות וההכנסות של הממשלה צריכים לבוא לידי ביטוי בסעיפי התקציב. באמצעות יישום העיקרון, אין פעילות הנסתרת מהמחוקק ואין אפשרות לחריגות או בזבוז כספים על פעילות שלא חלק מהאינטרס הלאומי. עקרון האחדות, הקובע כי הכנסות המדינה מורכבות ממקור אחיד – מיסים ולא ממקורות נפרדים מסומנים. עקרון הבהירות, הקובע שכל סעיף בתקציב, הכנסות או הוצאות יהיה ברור וישקף את התכלית שלו במטרה למנוע שטחים אפורים.
חוק הביקורת הפנימית קובע שתפקיד המבקר הפנימי הוא לבדוק שפעולות הגוף שאותו מבקר ושל נושאי משרה בו הן תקינות מבחינת שמירת החוק, ניהול תקין, טוהר מידות, חסכון ויעילות ומועילות. בנוסף, לוודא שפעולות אלו מועילות להשגת היעדים שקבע הארגון. על המבקר להתריע בפני כשלים שמצא בביקורת ורשאי להמליץ המלצות לתיקון הליקויים אך אין לו סמכות לתקן את הליקויים שמצא[1].
ישנם שני סוגי ביקורת, פנימי וחיצוני. הביקורת הפנימית פועלת מתוך הארגון ע"י המבקר שנחשב חלק מהעובדים באמצעות תכנית עבודה המאושרת ע"י ההנהלה. לעומת זאת, ביקורת חיצונית היא ביקורת של גוף חיצוני שלא כפוף לארגון, לדוג' מבקר המדינה בגוף ציבורי או רואה חשבון בחברה פרטית. הביקורת משתנה מארגון לארגון אבל קיימת הסכמה על שני תהליכים אפשריים לביקורת, שיטה אופקית או שיטה אנכית. בשיטה האופקית, המבקר בוחר נושא מסוים שעליו מעוניין לערוך בקרה ובודק אותו במספר ארגונים שונים. לדוג' מבקר המעוניין לבדוק את נושא התחבורה הציבורית, בודק בביקורת פעילות של מספר רשויות מקומיות בתחום הזהירות בדרכים.
ארגונים פרטיים כוללים את כל העסקים והחברות שלא נמצאים בשליטה ממשלתית אלא בבעלות פרטית. בעליה של החברה הפרטית קובעים את המדיניות ומנווטים אותה לפי חוקי השוק החופשי. לעומת זאת ארגונים ציבוריים הם כל המשרדים והחברות הנמצאים בשליטת המדינה ופועלים בהתאם לחוקים רגולטורים[1]. הארגון הפרטי עוסק בייצור שירותים במטרה להפיק רווח לחברה ולבעליה לעומת המגזר הציבורי העוסק בייצור "מוצר ציבורי" – שירותים שהבעלים (המדינה) החליט לספק לאזרחיה. הארגונים שונים זה מזה במטרות, במידת היעילות, סביבת עבודה והמבנה הארגוני.
המטרה הראשית של הארגונים העסקיים היא יצירת רווח בעוד שאצל הגופים הציבוריים זו מטרה משנית. אצלם המטרה הראשית היא לספק שירותי ממשל ורווחה לאזרחי המדינה.
