השלטון במדינה המודרנית מבוסס על מערכות איזונים ובלמים באמצעות הפרדת הרשויות. אולם כדברי קליין (1999), הפרדת רשויות מוחלטת כפי שהעלה מונטסקייה היא בגדר "הנדסה תחיקתית ופוליטית" השואפת לעצב מבנה בו הפונקציות השלטוניות מופרדות האחת מרעותה אם כי ההפרדה אינה מוחלטת. גם במדינת ישראל שלוש הרשויות נוגעות האחת ברעותה: הרשות המבצעת, הממשלה, מוגבלת על ידי הכנסת המחוקקת. אך מאידך, בשיטה הפרלמנטרית למפלגות המרכיבות את הממשלה, רוב בפרלמנט (כנסת). הרשות השופטת מונחית על פי חוקי הרשות המחוקקת, אך מאזנת אותה במתן פרשנות לחוקים. הכנסת יכולה להגיב לפרשנות בית המשפט באמצעות שינוי החוק, כפי שמוצע בחודשיים האחרונים בנושא חוק ההסדרה.
הכנסת נבחרת בבחירות ארציות יחסיות ובכך מתמצה לפחות הסכמה לאומית כי היא מייצגת באופן יחסי את רצון העם. ברם, חלק ניכר מן ההחלטות האופרטיביות לפחות, מתקבלות על ידי הרשות המבצעת. אמנם הממשלה עצמה בהיותה הנדבך המדיני, אחראית לכל ההחלטות הממשלתיות, אך בפועל חלק ניכר, אם לא מרבית, ההחלטות, לפחות בשלבים המוקדמים, מתקבלות ברמה הביורוקרטית. יתר על כן, הרמה הביורוקרטית אחראית לביצוע החלטות המתקבלות ברמה המדינית.
החברה במדינת ישראל מורכבת מרוב יהודי ומיעוט ערבי. במקום להשתמש במונח "ערבי", להגדרת אזרחים שתרבותם ושפתם ערבית, אך דתם אינה יהודית, נוהגת המדינה פעמים רבות להשתמש במונח "מיעוטים" כדי להגדיר את האזרחים הנמנים על הציבור הערבי. כך למשל, ועדת השרים למגזר הערבי נקראה במשך שנים: ועדת השרים לענייני מיעוטים.
מבוא
פרק ראשון: ייצוג הולם למיעוטים בשרות המדינה
התרבות הניהולית: המסגרת החקיקתית והחלטות הממשלה.
התרבות הסובבת: יחסי יהודים ערבים.
פרק שני: יישום ייצוג הולם של מיעוטים בשירות המדינה
א. השוואת נתוני העסקה וקליטת עובדים
ב. השוואת תעסוקת ערבים בין משרדי הממשלה ומערכת הבריאות
ג. השוואת נתוני דרוג ותפקידים בכירים
ד. מיון, קליטת עובדים ומבחנים תואמי תרבות
פרק שלישי: דיון
סיכום
רשימה ביבליוגרפית
מקורות לנתוני העסקת מיעוטים בשירות המדינה
