ביקורת המדינה היא מאושיות המשטר הדמוקרטי המודרני. התרחבות הבירוקרטיה הפכה את המינהל הציבורי לחלק בלתי נפרד של כל תושב במדינה דמוקרטית. במהלך השנים תפקידה של המדינה הפך לחשוב יותר ולמשמעותי יותר שכן הוא זה המספק לתושב את כל השירותים והאמצעים על מנת לחיות ברמה הטובה ביותר. יחד עם זאת, הדרך לשרת את הפרט מעניקה גם סמכות וכוח רב למדינה ולעובדיה וללא פיקוח נכון, יש פוטנציאל לפגיעה באינטרס הציבורי ולניצול הכוח לטובה אישית. מצב זה עלול באופן ישיר לפגוע בערכי הדמוקרטיה כלומר פגיעה בזכויות הפרט ושימוש לא יעיל במשאבים ציבוריים. לשם כך נוסדה מערכת הביקורת על הרשות המינהלית וזרועותיה (אתר מבקר המדינה).
מוסד מבקר המדינה מהווה כלי פוליטי חשוב מעצם תפקידו לממש את אמון הציבור ולחשוף את ההתנהלות האמתית של מוסדות המתנהלות בהתאם להחלטת הציבור – הכנסת ומפלגותיה. נבחרי הציבור שואבים את כוחם ובסיס הלגיטימציה של ישירות מהעם מאחר והוא יכול גם להחליף אותם במידה ולא יתפקדו כראוי. תפקידו של המבקר היא לחקור את כל ההתנהלות היומיומית של המוסדות האלה ולחשוף תופעות של שחיתות, בזבוז כספים, חוסר יעילות והיעדר אפקטיביות שהתפתחו במערך היחסים שבין הפוליטיקה למינהל הציבורי. במילים אחרות, מבקר המדינה שומר על ביסוס הדמוקרטיה ואמון הפרט לגבי הבחירות שהוא עושה (ברזילי ונחמיאס, 1998: 7).
חשיבות גבוהה לא פחות יש לייחס לתפקידי מבקר המדינה על מערכת הבחירות במדינה, הן לבחירות לכנסת והן לבחירות המקומיות מאחר וכניסתם לתפקיד של מועמדים חדשים או מועמדים קיימים צריכה להתחיל בדרך דמוקרטית תקינה ונכונה אחרת כל התקופה שבה הם יעמדו בשלטון תעבור בצורה מושחתת ולא תקינה.
