על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (2018), בסוף שנת 2016 בקרב האוכלוסייה היהודית כ-45% הגדירו את אורח חייהם כחילוני, וכ-25% הגדירו את אורח חייהם כמסורתי. עולה השאלה, מהי מסורתיות. מעבר לכך, בסקר של שנה זו ההתמקדות הייתה בפילוח האוכלוסייה בישראל על פי רמת דתיות, כאשר רמת הדתיות היא על פי תפיסה עצמית של הנשאל. בסקר זה בוצעה אבחנה נוספת בתוך קבוצת המסורתיים, והם מבחינים בין מסורתיים דתיים למסורתיים לא דתיים. עובדה זו מצביעה על מורכבות ההגדרה של מהי 'מסורתיות', ועל קושי מסויים לדבר על מאפיינים כללים של מסורתיים כקבוצה. על פי פרידמן (2017) "מסורתיות היא זהות הנובעת מתוך מקורות המקיפים את האדם והופכים להיות חלק ממנו. חלק מהאנשים נולדים לתוך המסורתיות, חלקם בוחרים בה. אבל הבחירה היא מיידית וטבעית. מסורתיות היא מטבעה זהות רכה, היברידית. היא מאפשרת לצדה זהויות נוספות ולא דורשת ממאמצה דווקנות נוקדנית הצמודה לנורמות או פרקטיקות". חכלילי (2019) מנסה גם הוא להגדיר מיהו מסורתי: "מסורתי הוא מי שאינו מגדיר את עצמו כדתי או חילוני. מסורתי הוא מי שאינו מקפיד, במודע, על כל תרי"ג המצוות, ונוהג לשלב בין העבר לבין העתיד... המסורתי אמנם יתנגד מצד אחד לכפייה דתית קיצונית ויתעקש לנסוע במכוניתו לבית הכנסת בשבת, אך מצד שני הוא יסרב לנאץ ולקלל בפרהסיה רב או אישיות הלכתית כלשהי, מזרחית או אשכנזית, גם אם תסרח. הכבוד שחש המסורתי לרב או לגבאי בית הכנסת הוא עצום, ונהוג לנשק את ידם ולבקש את ברכתם, הנתפשת כבעלת אפקט חיובי, גם אם היא לא מתגשמת במאת האחוזים".
