בשנים האחרונות, עולה במדינה ביתר שאת שאלת היחסים בין השלטון בכלל, והממשלה בפרט, לבין אמצעי התקשורת. במרכזה ניצבות סוגיות כבדות משקל כמו עצמאות כלי התקשורת והפיקוח עליהם בכלל, והאפקטיביות שלה בעידן התקשורת הדיגיטלית והרשתות החברתיות בפרט. יתר על כן, שאלת עצמאות התקשורת בבחינת רשות רביעית, הנוספת לשלוש הרשויות הקיימות הנפרדות זו מזו, עולה בין אם במישרין או בעקיפין (כספי, 2011). יחסי התקשורת והשלטון הפכו לשאלה מרכזית בשיח הציבורי גם בארצות הברית כתוצאה מן הבחירות האחרונות בהן נבחר דונאלד טראמפ.
מרבית המדינות בעולם מגדירות עצמן כדמוקרטיות. מעבר לשימוש במונח היווני שפירושו: שלטון העם, מובנו אינו אחיד, אלא עשוי להיות שונה בין מדינות שונות. יתר על כן, קיימות צורות שונות של דמוקרטיה. כך למשל, קיימת דמוקרטיה ישירה, שגם אם אינה נוהגת כשיטת משטר קבועה, גם בשל קשיי יישומה המעשיים, מתקיימת בעצם קיומו של משאל עם במשטרים דמוקרטיים מסוימים. פניית הרשות המבצעת והמחוקקת אל העם בענייני מדינה, בעלי דרגת חשיבות גבוהה, ואפילו עליונה, לרוב, מעידה כי העם הוא הריבון הרשאי ומסוגל לבטל או לערער על החלטותיה. הדמוקרטיה העממית, צורת המשטר שהייתה נהוגה בארצות הגוש בסובייטי, ועדיין מתקיימת בסין ובצפון קוריאה, הינה לפחות במבט ראשון, יותר צורת משטר המנציחה דיקטטורה של מפלגה, מעמד, אידיאולוגיה וארגון מאשר דמוקרטיה במובן המערבי של המונח. מבט זה הוא נחלת הדמוקרטיות הליברליות המערביות אשר מדינת ישראל והחברה בארץ רואים עצמם שייכים אליה.
מבוא
פרק ראשון: סקירת ספרות
המסגרת הנורמטיבית
המתח בין דמוקרטיה וחופש הביטוי
מדינה יהודית דמוקרטית ומשוסעת
חופש העיתונות
פרק שני: יחסי שלטון תקשורת
עשרים וחמש השנים הראשונות: שלטון ריכוזי וצנזורה תקשורתית עצמית.
שלטון תחת ביקורת ותחילת שינוי הבעלות בשוק התקשורת
(1970- מחצית שנות ה-90)
אינטרנט, רשתות, הפרטת המשק והתגברות השסעים בחברה
פרק שלישי: דיון
סיכום
ביבליוגרפיה
