התמודדות מדינת ישראל עם מפלגה אנטי-מערכתית אידיאולוגיות – כך

תוכן עניינים

1. מבוא. 

2. תנועות אנטי-מערכתיות בישראל – הסבר ורקע מקדים.. 

3. דמוקרטיה מתגוננת. 

4. מקרה הבוחן - התמודדות מדינת ישראל מול המפלגה האנטי-מערכתית – "כך". 

סיכום.. 

ביבליוגרפיה. 

1. מבוא

מיום הקמת המדינה ועד לשנות ה-60, ניתן היה לזהות מפלגה פוליטית דומיננטית בישראל – מפא"י שהתאפיינה בתפיסות אידיאולוגיות מערכתיות של מפלגת שמאל סוציאליסטית שקידמה רוח חלוציות ציונית ופיתוח הארץ תחת התפיסה שמדינת ישראל הינה מדינה יהודית דמוקרטית. אולם החל משנות ה-60 התבצע פילוג במפלגת השלטון הדומיננטית בין הנציגים הצעירים של המפלגה - פרס ודיין שתמכו בן-גוריון והקימו ביחד את מפלגת רפ"י (רשימת פועלי ישראל) לבין הצמרת הוותיקה של המפלגה. פילוג זה, למרות שהיה קצר מועד, הוביל לשיתופי פעולה בין מפא"י לבין מפלגת אחדות-העבודה שייצגו בעיקר את הרוח החדשה של המפלגה, ואילו מפלגתו החדשה של בן-גוריון  מפלגת רפ"י נותרה באופוזיציה עד לשנת 1967. ריבוי מפלגות השמאל באמצע שנות ה-60 שכללו כעת בין היתר את מפא"י, מפ"ם, רפ"י ואחדות העבודה, הובילו ליצירת גוש שמאל הקרוי "המערך", ויצירת מפלגת שלטון – העבודה.  חרף ריבוי מפלגות השמאל, האידיאולוגיה של מפלגת השלטון נותרה במידה רבה זהה בעיקר בהיבט של מדינת רווחה ומדינת ישראל הינה מדינה יהודית דמוקרטית (גולדברג, 1992: 36-37).

מלחמת ששת הימים (1967) עוררה את האידיאולוגיה הרוויזיוניסטית תחת עקרונות ארץ ישראל השלמה גם במחיר של שליטה באוכלוסיה הפלסטינית, ואילו מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 שחקה באמינות ויוקרת מפלגת העבודה. השלכות המלחמות האמורות הובילו להתעוררותן של מפלגות פוליטיות חדשות, כולל מפלגת שלטון חדשה – הליכוד. במקביל, האידיאולוגיה הסוציאלית של מפלגת העבודה החלה להישחק, ועד סוף שנות ה-70 ניתן היה לזהות כבר מפלגות אנטי מערכתיות כדוגמת הרשימה הקומוניסטית החדשה (רק"ח) ואגודת ישראל - שאתגרו את התפיסות של הזרמים הפוליטיים המרכזיים בישראל (גולדברג, 1992: 44-45).