כל משטר דמוקרטי מאתר את מקור הסמכות הפוליטית שלו בעם. כך התחיל, עוד בפילוסופיה היוונית העתיקה, תהליך שבו תושבי העם, בעלי ידע והבנה בסיסית, משתתפים באופן פעיל בקבלת החלטות פוליטיות בקהילה שלהם. תוצאות התהליך הזה בעצם משקפות את "דעת הקהל". לפי ליפמן Lippmann, 1946)), דעת הקהל מסמלת נושא לוויכוח, השוואה ובדיקה. ניתוח דעת הקהל אפשרי ברגע שמתקיימת מערכת יחסים של 3 גורמים: סצנת הפעילות, תמונת האדם בסצנה הזו ותגובת האדם להתנהלות המתרחשת בתמונה של סצנת הפעילות (16-17Lippmann, pp.). בחברה דמוקרטית, דעת הקהל אמורה לשקף את טובת הכלל וכמובן לפקח על החלטות הממשלה שכן סקרי דעת קהל הם אלו המנחים את מקבלי ההחלטות להמשך התנהלות. כפי שהוזכר קודם, מאתונה הוותיקה, הזכות הזו אמורה להינתן לאלו המבינים בעניין על מנת להגיע להחלטה הנכונה ביותר. כיום, כל אזרח מעל גיל 18 יכול להצביע ולהביע את דעתו על החלטות הממשלה, אולם אם אין לו את הידע הפוליטי או אפילו את היכולת להימנע מלחץ חברתי בסביבתו, לא בטוח כי ההחלטה הטובה והאמתית ביותר היא זו שתיבחר להמשך קיום במדינה (Cai & Tian & Kropczynski & Carroll, 2017, pp 73; Van Haaften & Jansen & De Jong & Koetsenruijter, 2011).
בעבודה זו ארצה לבחון את השלכות ההשתתפות הפוליטית של דעת הקהל על החלטות במדינה באופן ביקורתי תוך הסתמכות על דעות חוקרים שונים בכמה מקרי בוחן.
