שאלת השתתפות נשים בפעולות מעסיקה את הספרות. היא אינה מוגבלת לעיסוק במדינה מסוימת, אלא חובקת מדינות רבות בעלות תרבויות שונות, דתות ואמונות אחרות זו מזו ועל רקע שונה. Aron, Adrianne, et al. 1991) (. העיסוק בנושא זה גבר ככל שהמודעות הנשית העצמית ושאלות מגדר הפכו לנחלת המחקר השכיח. אך כמעט ישנה הסכמה גורפת של מרבית החוקרים כי הצטרפות נשים לטרור היא תגובה אידיאולוגית, להבדיל מאישית, לחוויות שחוו.
לכן, על פניו, קביעתן של שוברג וג'נטרי בספר שבעריכתן, כאילו האישה הטרוריסטית מותנית בהיותה נשלטת על ידי הגבר, נראית כשגויה. כמו כל סטראוטיפ גם קביעתם היא כנראה סטריאוטיפית לחברה ולתרבות בה הן פועלות. בכל מקרה, היא אינה מייצגת ורלוונטית לדיוקנה של הטרוריסטית הרוסית, וייתכן אף של חלק ניכר של טרוריסטיות במדינות אחרות, לרבות אלה הפלסטיניות, אם לשפוט לפי גל הארועים האחרון, בו נשים ערביות בודדות, ללא כל הכוונה ותלות בחרו בטרור כדרך מחאה.
רוסיה היא מדינה חקלאית ברובה. בחברה חקלאית זו תפקידה של האישה היה מוגדר כנוטל חלק בפעולות המשק החקלאי, בעבודה בשדה או משק החי, בנוסף לתפקידה כאם וכמבצעת עבודת הבית. יש לזכור כי עד 1861 האריסות התקיימה ובצילה מעמדה של האישה היה נחות במידה כפולה:גם אישה וגם אריסה.
