על רקע המורכבות המוסרית של ההחלטה לצאת למלחמה ועל רקע העמדות המנוגדות כלפיה, נדרשים מנהיגים במדינות דמוקרטיות לשכנע את הציבור בצדקתה של המלחמה לגייס עבורה את תמיכת העם ולבסס את הלגיטימיות שלה. בשלטון דמוקרטי האזרחים מצפים ממנהיגיהם לשקול עלות מול תועלת לפני שהם מקבלים החלטות, ולצאת למלחמה רק כאשר יש לה צידוק רציונלי ומוסרי. ציפיות הציבור מושפעות בין השאר מהתפיסות המקובלות בנוגע לפעילות מלחמתית. הצדקת היציאה למלחמה נידונה במושגים של 'מלחמת ברירה' ומלחמת 'אין ברירה', כלומר האם נבדקו ומוצו כל הדרכים והחלופות לפתרון המשבר (ליבוביץ' וכתריאל, 2010, עמ' 56-57).
בשבוע הראשון של היציאה למבצע שלום הגליל, הצהיר שמעון פרס כי הוא מקווה שהמבצע יסתיים לפי התכנית ו"שהעם כולו צריך להיות מאוחד והשיקולים הצבאיים צריכים להיות המדריכים וברגע שהתחיל המבצע הצבאי הסתיים הוויכוח". בסופו של דבר הפך המבצע למלחמה של ממש, מלחמה יזומה על ידי ישראל (דוד הכהן, דבר, 22.5.1983), וישראל שילמה מחיר כבד, מחיר אשר השפיע, בין השאר, גם על הכלכלה שלה, כאשר לפי דברי מבקר המדינה באותה תקופה: "בחלומותינו הגרועים ביותר לא העלינו על הדעת, שכעבור שנה המבצע עוד יימשך" (יוסף וקסמן, יצחק דיש ושרגא מקל, מעריב, 31.5.1983).
מלחמת לבנון הייתה המלחמה הראשונה בין היריבים הישירים הטוענים לזכות על ישראל. מלחמותיה הקודמות של ישראל התרחשו בינה לבין מדינות ערב, ואילו מלחמת לבנון התרחשה בין הציונים לפלסטינים, כאשר האחרונים הובסו.
מבוא
לאומיות, לאומיות בישראל
מלחמת לבנון הראשונה והשפעתה על הלאומיות בישראל
סיכום
ביבליוגרפיה
