ההגבלות על ניהול המלחמה (הצדק במהלך המלחמה) הינה תפיסה ותיקה עוד מימי הרמב"ם, אך היא עוצבה והשתנתה לאורך השנים. למשל הרמב"ם קבע כי בעת כיבוש עיר, יש לאפשר לאויב והאזרחים את ההזדמנות לברוח ואין למנוע מהם אמצעים לקיום בסיסי כמו מים ומזון. הגישה הנוצרית הוותיקה הגבילה את המלחמה בשני מובנים מרכזיים – עיקרון המידתיות, כלומר להתאים את השימוש בכלים צבאיים לאופי המטרה ולא להוביל להרס מיותר, ועיקרון שני התרכז בעיקרון ההבחנה המחייב להבחין בין לוחמים לבלתי מעורבים. תפיסות אלה שלובות זו בזו והן משמשות כחוט השני בעת העכשווית בפעילותם של מוסדות בינלאומיים כמו האו"ם -המאשרים, מפקחים ומסיימים את המלחמה (הרכבי, 2005: 80-81).
במלחמה הא-סימטרית ובמאבק של ישראל מול ארגוני הטרור כמו חמאס וחיזבאללה, ישנם הבדלי כוחות משמעותיים כאשר מדינת ישראל נהנית מכוח צבאי רב עוצמה, אך היא עדיין מחויבת לפעול לפי הדין הבינלאומי; ואילו ארגוני הטרור אינם מחזיקים בכוח צבאי חזק המאיים על המדינה אך הם רואים את עצמם מנותקים מההגבלות וחוקי המלחמה. כך נוצר מצב כי ארגוני הטרור פועלים באופן חופשי נגד ישראל ומתעלמים מהחוקים והאמנות הבינלאומיות המגבילים את המלחמה, אך ישראל מתקשה להפעיל את כוחה הצבאי בבואה להגן על עצמה על-פי זכויות הניתנות לה על-ידי האו"ם. בהתאם לכך נוצר מצב שבו האו"ם מפרסם דוחות שונים למכביר המזוהים בנטייה נגד ישראל והתנהלותה הצבאית, אך מתעלמים כמעט לחלוטין מאופי פעילותם של ארגוני הטרור נגד ישראל (שלח, 2015: 143).
מבוא
סקירת ספרות
עוצמה צבאית
דיני מלחמה - עיקרון ההבחנה
דיני מלחמה - עיקרון המידיות
סקירה מקדימה לקיום המבצעים הצבאיים
מקרי המבחן - הפעלת העוצמה הישראלית במבצעים צבאיים
מבצע עופרת יצוקה (2008-09)
מבצע עמוד ענן (2012)
מבצע צוק איתן (2014)
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
