עוד קודם קום המדינה נוצר רעיון "כור ההיתוך" בארץ, אשר דגל באומה אחת, תרבות אחת, שפה אחת, ונאמנות אחת. כלומר יצירת דמות ישראלית חדשה ללא סימני גלות או כל סממן אחר המייחד קבוצה אחת מהשנייה. רעיון "כור ההיתוך" למעשה נכשל ובמקומו בא רעיון "הפלורליזם והרב תרבותיות", רעיון של חברה המבינה שקיים בה מגוון רחב של סוגים ושסעים. זאת משום שהחברה הישראלית הינה חברה הטרוגנית, חברה המורכבת מקבוצות שונות מבחינה לאומית, דתית, עדתית, מעמדית ופוליטית. החברה הישראלית מורכבת מגלי עליה שונים בתקופות שונות קיימות תרבויות שונות מה שמביא לגיוון הרחב ולניסיון להטמיע, למזג וליצור אינטגרציה בין העדות השונות אך בעוד האשכנזים מתקדמים המזרחים נשארים עוד מאחור (צפתי, י. (1999).
בכתבה אשר פרסם אסף נבו ב-mako מובא בצורה מוחשית השסע הפוליטי והעדתי. כאשר הכתבה מביאה את דבריו של מוקי, זמר ישראלי, אשר כותב למשטרת ישראל, פקחי עיריית תל אביב ולכל לובשי המדים באשר הם. עקב האירועים אלימים אשר התרחשו בהפגנות של המחאה החברתית ב-2011. אשר החלה בעקבות עלית יוקר השכירות בארץ והתפתחה למחאה חברתית כלכלית (נבו, א. (2012).
עוד קודם לכן בראשית שנות ה-70 הוקמה תנועת "הפנתרים השחורים"- תנועה של יוצאי מרוקו אשר פעלה נגד הממסד המדיני וההסתדרותי. לדעת הפנתרים השחורים המדינה לא יכלה כבר אז לטפל בבעיות החברתיות והכלכליות. אל "הפנתרים השחורים" לא התקבל מי שלא הייתה בו משרשרת ההרגשה של האנטי מוסדיות מאחר ורק מי שהדבר היה מושרש בו יכול להתמודד עם המחאה האנטי מוסדית אשר הוצגה בצורה אמינה כל כך על-ידי "הפנתרים השחורים".
