"המשפט הבינלאומי מיועד לשמור על השטח הכבוש ולהגן על תושביו בד בבד עם הקפדה על הסדרה ברורה של מערכת היחסים בין תושבי האזור ובין המדינה הכובשת והכרעה נגד החלת הריבונות של המדינה הכובשת על האזור. הכובש, שהינו בעל סמכויות מוגבלות וזמניות, מנהל את האזור הכבוש מטעם הריבון כנאמנו. הוא בעל סמכות לעדכן חקיקה קיימת בתנאים מגבילים ומצומצמים, הוא מנוע מלספח את הכבוש. כל הרחבת סממן של ריבונות מצד המדינה צריכה לעמוד בתנאים קפדניים: היא צריכה להיות מוצדקת מבחינת מטרתה, היא צריכה להצביע על הטוב שהיא גורמת, והיא צריכה להיות מידתית בהתחשב באותה מטרה."
(מתוך: קנאור, 2005, עמ' 574-575)
בכל כיבוש של שטחים נוצר מתח בין האינטרסים של הכובשים לנכבשים. החוק הבינלאומי מיועד להגן על זכויות האוכלוסייה הנכבשת והוא מעוגן במספר אמנות ביניהן אמנת האג מ-1907, אמנת ג'נבה מ-1949 ואמנת רומא מ-1998. הקהילה הבינלאומית מכירה כמו כן בצורך למצוא איזון בין הצרכים הביטחוניים של הכוח הכובש ובין הצורך להגן על הזכויות הבסיסיות ביותר של תושבי השטחים הכבושים (Walsh & Peleg, 2008). לפיכך, הקהילה הבינלאומית מכתיבה חוקים בהם המדינות צריכות לעמוד בכדי ששליטתן באזור תיחשב לנחוצה ולגיטימית. אחרת חשופות המדינות לביקורת מצד הקהילה הבינלאומית שעלולה להיות מלווה גם בסנקציות שונות כדוגמת החרמות, הפגנות וגינויים.
בישראל, השטחים הכבושים הם שטחים שמדינת ישראל כבשה במהלך מלחמת ששת הימים באוקטובר 1967 ממצרים, ירדן וסוריה.
1. מבוא
2. מדיניות המשטר הבי"נל לשטחים כבושים
2.1 החוק הבינלאומי
2.2 מדיניות ישראל בשטחים הכבושים
2.3 עמדותיה והתנהגותה של ישראל ביחס לחוק הבינלאומי לשטחים כבושים
3. התנחלויות- ביקורת בין לאומית והמענה הישראלי.
3.1 יחס הממשלה והחברה הישראלית להתנחלויות
3.2 הביקורת הבינלאומית על ההתנחלויות
3.3 המענה הישראלי לביקורת על ההתנחלויות
4. גדר ההפרדה – ביקורת בין לאומית והמענה הישראלי
4.1 יחס הממשלה והחברה הישראלית לגדר ההפרדה
4.2 הביקורת הבינלאומית על גדר ההפרדה
4.3 המענה הישראלי לביקורת על גדר ההפרדה
