היחסים בין הדרג הצבאי לבין הדרג האזרחי נשענים במדינות המערב על עקרונות המשטר הדמוקרטי והפיקוח המוסדי על הדרג הצבאי מעוגן בחוקה וחוקים. הנחת היסוד היא שהצבא מכפיף את עצמו לדרג האזרחי מתוך הערכה שהדרג האזרחי יכבד את מעמדו ומשקלו בחלוקת האחריות (Huntington, 1957 ). הפיקוח מתחלק לפיקוח פורמלי-פרוצדורלי, שמתייחס למנגנונים להבטחת ציות הדרג הצבאי לדרג המדיני, ופיקוח אזרחי מהותי, שעוסק במנגנון שאמור להבטיח את ההתאמה, בין המהלך הצבאי והיעד המדיני ובין מימוש הכוח הצבאי, לבין החזון המדיני (Feaver, 2003).
הפיקוח האזרחי על הצבא במדינות המערב אינו חזק וסובל מכמה בעיות, שהמרכזיות בהן הן: א. הדרג האזרחי לא מנצל את כוח הפיקוח שלו, משום שהתרבות הצבאית חזקה מהתרבות האזרחית והוא מקבל מלכתחילה את תפיסת העליונות של החשיבה הצבאית (מיכאל, 2008) ב. בהסדרים המוסדיים קיימים חללים ביחס לתחומי פיקוח וקיימים מרחבים בהם הדרג האזרחי נמנע מלאכוף את הנחיותיו על הצבא (לוי, מיכאל ושפירא, 2010) ג. קיים קושי בפיקוח אזרחי בזירת עימות מטושטשת (שמתרחבות בעידן הגלובלי), בה אין לפיקוח המוסדי מענה למשימות החדשות שקיבל הצבא (מיכאל ופדן, 2019) ד. הצבא מנצל את חולשת המערכת הפוליטית המפוצלת כדי לקדם את מטרותיו ולבצר את מעמדו (מיכאל, 2008).
