ההנחה הבסיסית של המודרניזציה הינה שכל המדינות, כולל המדינות המפתחות בסוף יתעשרו. רוסטאו פיתח את מודל חמשת השלבים אשר מדגים כי זה עשוי להתממש בארצות מפתחות. השלב הראשוני הוא הכרה והבנה של החברה המסורתית הקיימת. לפי רוסטאו החברה המסורתית איננה סטטית והיא עשויה להגביר את היצור בתפוקה. גם עבור חברה מסורתית ניתן להציג חידושים בתעשייה ובחקלאות, ובעקבות זאת התפוקה הכוללת תעלה בצורה משמעותית. למשל, שדרוג של מערכת ההשקיה ייצר יבולים חדשים. המגבלות אשר מתקיימות בחברה המסורתית נובעות מכך שהטכנולוגיות המפותחות לא היו זמינות עבורה. מכיוון שהייצור של חברות מתפתחות הינו מוגבל, הם צריכים להקדיש הרבה משאבים בשביל להפיק ייצור חקלאי. מכיוון שכל המבנה החברתי של חברה מפתחת מבוסס על מבנה חקלאי, אז הרשת החברתית הקיימת הינה צרה באופן יחסי. לפי רוסטאו, לתא המשפחתי ישנו תפקיד חשוב ביצירת ארגון חברתי חדש ומשופר. (Rostow,124-125)
השלב השני הינו סיוע ותמיכה עבור חברות מפתחות שנמצאות בתקופת מעבר. לפי רוסטאו, זה לוקח זמן להפוך חברה מסורתית לחברה מפותחת יותר אשר תוכל לנצל את הפירות של התעשייה המודרנית. באירופה המזרחית למשל, הצליחו למנף את המדע המודרני על מנת לשפר את החקלאות והתעשייה באמצעות הרחבה של השווקים ויצירת תחרות בינהם. לרוב על מנת לייצר שינוי מסוג זה, חשוב שיתקיים שיתוף פעולה עם מדינות מפותחות. למעשה, כך העולם החדש מייצר אלטרנטיבות עבור העולם הישן.
