מדינת ישראל הוכרזה בשנת 1948 ,והיא הוגדרה כבית הלאומי של העם היהודי. טרם ההכרזה והקמת מדינת ישראל ,שטחי ארץ ישראל היו תחת השלטון הבריטי ורוב רובם של תושבי ארץ ישראל לפני שנת 1948 היו ערבים פלסטינים ,עם הקמת המדינה מספר רב מאוד של הפלסטינים שחיו אז גורשו/ברחו מן הארץ ובמקומם שוכנו או הוקמו ערים וישובים עבריים שונים.
אבל נשארו בישראל מיעוט ערבי שנשאר לחיות תחת מדינת ישראל , מיעוט זה טען לאורך השנים לאפליה קיפוח והפרת זכויות האדם כלפיהם מצד מדינת ישראל .תושבי מדינת ישראל הערביים נהנו באופן טבעי מן הזכויות המגיעים לאזרחי המדינה כגון חינוך רווחה ועוד , אך הדבר לא נעשה בצורה שוויונית לעומת העם היהודי משום שעצם ההגדרה של מדינה יהודית טומנת בחובה בצורה מבנית הגדרה לא שוויונית. הזכות לשוויון בחינוך נפגעת בכך שמערכת החינוך הערבית סובלת מהזנחה והפליה תקציבית לעומת המגזר היהודי. וועדות מעקב וועדות שונות עשו ניסיונות שנועדו לבטל ולצמצם את הפער הזה אך הפער עדיין קיים. כמו כן המגזר הערבי זכה לאוטונומיה חינוכית והפרדה זו יצרה תנאים אחרים מאשר מערכת החינוך של המגזר היהודי.
אומות העולם (או"מ) הגדירו שהזכות לחנוך נמנית כאחת מזכויות האדם בהכרזה לעל באי העולם בדבר זכויות האדם של האו"ם משנת 1948 . הזכות לחינוך היא זכות של כל אדם לקבל גישה לחינוך.
מבוא
פרק 1
זכויות האדם בתחום החינוך במשטר הבין לאומי
1.1 – רעיון זכויות האדם והתפתחותו
זכויות האדם
1.2
חינוך כנושא מרכזי בזכויות האדם
1.3חינוך לקבוצות מיעוט לאומית
פרק 2: חינוך ערבי בישראל – הפרות זכויות אדם כלפי החינוך הערבי
פרק2.1
אחוזי נשירה במגזר הערבי
פרק2.2
זכאות נמוכה לערבים בבגרות תוך התייחסות באופן יחסי לשאר האוכלוסייה
פרק2.3.
נקודת הזינוק להשכלה הגבוהה של הערבים אינה שווה למגזר היהודי
פרק שלישי: חינוך ערבי בישראל: מצב קיים, סיבות ותוצאות של מצב החינוך במגזר הערבי
3.1 הקצאת תשתיות בחברה הערבית
3.2 מערכת חינוך נפרדת
לימודים בשפה הערבית ותכניות הלימודים
דיון וסיכום
ביבליוגרפיה
