עוד בראשית דרכה של מדינת ישראל עמדה במרכזה חשיבות ביקורת המדינה, עם התפתחותו של המשטר הדמוקרטי מודרני והתרחבותה של הבירוקרטיה הלכה וגדלה משקלה של ביקורת המדינה בקרב חיי היום יום של כלל אזרחי המדינה. בשנת 1949 חוקק לראשונה חוק מבקר המדינה לפיו הוקם מוסד מבקר המדינה שהיה מראשוני המוסדות במדינת ישראל. המדינה החלה לספק שירותים רבים, לממן שירותים אחרים בעצמה או באמצעות גורמים שלישיים, וגורמים ממשלתיים הפכו לגופים רגולטוריים ומפקחים בתחומים רבים נוספים. למעשה, כל צעד ושעל של הפרט מלווים על ידי הרשות המנהלית, בדרך זו או אחרת. מציאות זו מעוררת דילמות מורכבות. מחד גיסא, המנגנונים הבירוקרטיים של המדינה המודרנית נוסדו על מנת לשרת את הפרט, הם מספקים לו חיי רווחה ומבטיחים את זכויותיו. מאידך גיסא, לשימוש בסמכות ובכוח הרב שניתנו למדינה ולעובדיה יש פוטנציאל לפגיעה באינטרס הציבורי, לניצול כוח השררה לטובה אישית, לפגיעה בזכויותיו של הפרט ולשימוש לא יעיל במשאבים ציבוריים.
כדי לצלוח את הסכנות והחששות במתן סמכויות רחבות לגופי המנהל הציבורי, המדינה ייסדה מערכת בקרה המבטיחה את החוקיות והסדירות של המנהל הציבורי, את טוהר המידות, את השמירה על זכויות הפרט והניהול התקין בתחום היעילות והחיסכון של המדינה. לביקורת המדינה חלק מרכזי באותן מערכות ביקורת, ובתור שכזו היא חלק ממערך האיזונים והבלמים במדינה דמוקרטית.
מבוא
סקירת ספרות
צמיחתו של מוסד מבקר המדינה
השינויים שעבר מוסד מבקר המדינה
מתודולוגיה
ממצאים
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
