בספרות המחקר אין הסכמה בנוגע להגדרת החוסן האזרחי וישנן פרשנויות לנושא (אמית ופליישר, 2005; דולב, 2018; Carlson, Haffenden, Bassett, Buehring, Collins III, Folga, ... & Whitfield, 2012). השימוש במונח חוסן נעשה לתיאור תופעות חברתיות ופסיכולוגיות ומשנות התשעים של המאה הקודמת, זהו מונח מרכזי בכל הנוגע להתמודדות עם מצבי חירום (מכון ראות, 2016; מפקע"ר, 2014). רוב ההגדרות חולקות תשתית הנחה משותפת ולפיה חוסן הוא היכולת להתמודד עם איום או פגיעה (דולב, 2018). הגדרה אחת גורסת כי חוסן הוא יכולת לעבור משבר תוך שינוי ושמירה על ערכים בסיסיים וכמה שפחות פגיעות בנפש (מכון ראות, 2009). קרלסון ושותפיו (2012) מתייחסים אל חוסן כאל מטאפורה המתארת את כושר ההסתגלות של אינדיבידואלים (Carlson et al., 2012). חוסן הוא תוצאת תהליך הסתגלות מוצחת של האינדיבידואל לאחר שעבר אירוע טראומתי או משבר ומידת יכולתו לחזור לתפקוד (עשת ולב, 2011). במאמרם של קימחי, אשל, לייקין ולהד (2017), חוסן מוגדר כגורמי הגנה שמאזנים או מווסתים את תגובת הפרט לאסונות סביבתיים, אשר מובילים להסתגלות מיטבית (Kimhi, Eshel, Leykin, & Lahad, 2017).
הגדרות החוסן מתייחסות אל המונח במובן הפרטי שלו, של האדם היחיד, אולם חוסן מורכב מתחומים נוספים ובהם החוסן החברתי. ההיבט החברתי מאפשר לנו לבחון את הפגיעות או החוסן הקהילתי של קבוצה שלמה ובמקרה זה כאשר מדובר בחוסן אזרחי, של תושבי המדינה כולה (תובל-משיח, 2008).
א. חוסן אזרחי
א.1 חוסן אזרחי – הגדרה.
א.2 החוסן האזרחי בשגרה ובמב"ם (מצב בין מלחמות)'
א.3 החוסן האזרחי במצבי חירום ומלחמה.
ב. תפיסת הביטחון של ישראל ואסטרטגיית צה"ל לחוסן
ב.1 תפיסת הבטחון של ישראל מראשית שנותיה.
ב.2 נקודת המפנה והשינוי בתפיסה הבטחונית.
ב.3 מימד ההגנה.
ב.4 שתי תפיסות ביטחון
ב.5 מצב העורף הישראלי והשפעתו של השינוי התפיסתי הביטחוני – דיון ומסקנות.
ביבליוגרפיה.