הגנה זמנית קבוצתית למסתננים בישראל

מדינת ישראל שחתמה ואשררה את האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951, מחויבת לקלוט מבקשי מקלט המבקשים הגנה בשטחה הריבוני למעט מצבים שבהם הפליט עלול להוות סכנה למדינה. אמנה זו מורכבת משישה פרקים מרכזיים שכוללים בית היתר התייחסות לאופן שבו יש לטפל בפליטים כדוגמת הגדרת מהות הפליט, שירותי רווחה, זכויות, מעמד משפטי, חובות ועוד (United Nations, 1951) החל משנת 2006 מבקשי מקלט רבים מאפריקה החלו להיכנס לישראל במטרה לזכות לאישורי שהייה בישראל כפליטים. מרבית מבקשי המקלט הגיעו ממדינות כמו אריתריאה וסודן שסבלו ממלחמת אזרחים ודיכוי חברתי ופוליטי. בשנת 2011 הצליחו להיכנס לישראל כ-17,281 מבקשי מקלט מישראל – מרביתם המכריע נכנסו דרך הגבול הפרוץ בין ישראל למצרים. הערכה היא כי בין השנים 2006-2016 נכנסו לישראל לא פחות מ-67 אלף מבקשי מקלט (רשות האוכלוסין וההגירה,  2018, עמ' 5-6). ישראל כחלק ממחויבותה לאמנה קיבלה את מבקשי המקלט בשטחה.

עם זאת קליטת מבקשי המקלט בישראל מזוהה כתהליך שנוי במחלוקת שבו מדינת ישראל איננה מעוניינת בפליטים זרים שאינם יהודים מתוך התפיסה לפיה מדינת ישראל מיועדת לעם היהודי וכניסתם של זרים רבים עלולה לפגוע בדמוגרפיה הייחודית למדינה. לצד זה הפליטים בחלקם הגיעו ממדינות שעוינות את ישראל ובכך הם עשויים להוות אתגר ביטחוני על המדינה (Kritzman-Amir, Tally & Yvette Shumacher, 2012, p. 97). בבואה של ישראל להתמודד עם בעיית הפליטים זאת החליטה להקנות להם הגנה בשטחה תחת המושג "הגנה זמנית קבוצתית" לפיו מתאפשר למבקשי להישאר בישראל, אך אלה אינם נהנים מזכויות אחרות כמו זכויות רווחה ועבודה, אך כן נהנים מזכויות לטיפול רפואי מציל חיים.

1. מבוא

2. סקירת ספרות – רקע מקדים לארגונים בינלאומיים ובעיית מבקשי המקלט בישראל

2.1 ארגונים בינלאומיים

2.2 מבקשי המקלט ומעמדם בישראל – רקע מקדים

2.3 אמנת הפליטים של האו"ם – הסבר לאמנה ומחויבות ישראל לאמנה

3. מקרי בוחן 

3.1 פסיקת בית משפט העליון המצדיק את השימוש במושג "הגנה זמנית קבוצתית" 

3.2 ביקורת של ארגון זכויות האדם "המוקד לפליטים ולמהגרים" כלפי השימוש ב"הגנה זמנית קבוצתית"

4. דיון ומסקנות

ביבליוגרפיה