הבסיס לפסילת החלטת הממשלה על ידי בית המשפט העליון הוא חוסר היכולת של החוק, לפי דעתו של בית המשפט, לצמצם את אי השוויון בחלוקה בנטל השירות הצבאי. בית המשפט העליון הוא הערכה השיפוטית הגדולה ביותר במדינת ישראל. בראשו עומד נשיא בית המשפט העליון, נכון לזמן כתיבת הכתבה מדובר בשופטת נאור. בידי בית המשפט העליון יש כוח רב מבחינה פוליטית.
בית המשפט יכול להתערב בקביעה של מדיניות ציבורית על ידי מה שמוגדר בתור "אקטיביזם שיפוטי". אקטיביזם זה למעשה טוען כי על הרשות השופטת לא רק לאשר או לשלול תופעות מסוימת לפי החוק היבש, אלא להפעיל את מידת שיקול הדעת שלהם ולקבוע האם תופעה מסוימת עולה בקנה אחד עם החוקים של המדינה ועם צביונה הכללי של המדינה. במדינות רבות באירופה בתי המשפט הגדילו את כוחם והם מצליחים לקבוע במידה רבה מדיניות ציבורית בתחומי החיים השונים.
הבסיס לפסילת החלטת הממשלה נובעת מתוך האקטיביזם השיפוטי ונשענת על תפיסה כי התיקון לחוק לא משקף את רצון הציבור ואת הערכים עליהם החברה צריכה להיות מושתתת. השופטת נאור למעשה בוחנת את התיקון לחוק ואת החוק עצמו באופן אבסטרקטי. היא קובעת את החוקתיות של חוק מסוים מבלי לחכות לעתירה של משהו שנפגע באופן אישי מטעם החוק, אלא מתוך תפיסת עולמה שלה. כמובן שהיא הייתה יכולה לעשות זאת בנקל אם היה מדובר בחוקה או בחוקי יסוד.
העובדה כי השופטת נאור פסלה את החלטת הממשלה בנושא חוק הגיוס מבלי שהדבר יהיה מעוגן בחוקה או בחוקי יסוד מעידה על הגברת האקטיביזם השיפוטי של בית המשפט בזמנים האחרון ועל כך שבית המשפט רואה את עצמה בתור גורם אשר יכול לקבוע מידת חוקיות של חוק מסוים גם ללא חוקה או הישענות על חוקי יסוד, אלא רק לפי דעתו האישית ותפיסת עולמו הכללית.
