אפלטון, פילוסוף יווני ותלמידו של סוקרטס, חי בין השנים 347-427 לפנה"ס. כתביו המפורסמים בהן פרש את משנתו בין היתר לגבי צורת השלטון העדיפה מבחינתו, היו הפוליטיאה (המדינה), המדינה והחוקים. כאשר אפלטון מדבר על שלטון טוב וראוי, הוא בחן קודם כל את תפקיד האנושיות ומהן המגרעות האנושיות הפוגעות ביכולתו של השלטון למלא את התפקיד שלו בצורה הטובה ביותר. אפלטון דיבר על צדק, צדק כתכלית של החיים הטובים. הצדק משמעו הוא מוסר ומידה טובה שצריכה להיות לאנשים וכך בזכות זה יהיו להם חיים טובים. אפלטון ראה את נפש האדם כמחולקת לשלושה חלקים, החלק הראשון, תבונה, הגיון ושקול דעת, החלק השני, הוא אומץ לב ורגש והשלישי הוא התאווה וכך במקביל, גם בחברה יש שלושה מעמדות, מעמד המושלים, מעמד המגינים ומעמד היצרנים, כלומר החברה היא לא שוויונית מלכתחילה.
ניקולו מקיאבלי, חי באיטליה בין השנים 1469-1527 לספירה, כאשר כתביו הידועים הם "הנסיך" ו"עיונים". ה"נסיך", זהו כתב בו מקיאבלי מתאר או מייעץ לשליט כיצד הוא יוכל לשלוט בנתינים שלו לאורך זמן, כלומר אילו תכונות צריכות להיות לנסיך על מנת לשרוד ןאיך הוא יכול לנצל את חולשות הנתינים שלו לשם כך. ב"עיונים", הוא מדבר על הרפובליקה ועל איך היא יכולה להמשיך ולשרוד. מקיאבלי מתאר כיצד התכונות של האזרחים יכולות להיות מעוצבות בעזרת החוקים והמוסדות של המשטר ובכך ניתן להבטיח את החירות ולצמצם את השחיתות.
