זכות לפרטיות נחשבת לזכות וותיקה שהתקיימה כבר ברומא העתיקה. זכות זו התאפיינה בעיקר ביכולת של בני אדם לנהל אורח חיים פרטי בבתיהם שהיו סגורים לציבור. מאז, הזכות לפרטיות התרחבה בצורות שונות בהקשרים פיזיים, כמו הסתרת מסמכים אטומים ועד פרטיות בלתי מוחשית כמו הסתרת מידע שהפרט איננו מפיץ לזולת (Cinar, 2021, p. 27). במהלך המאה ה-20 הזכות לפרטיות השתלבה במערכת זכויות האדם הבינלאומית והאזורית. אמנות בינלאומיות בנושא זכויות אדם כמו ההכרזה לכל באי העולם בדבר זכויות האדם משנת 1948 והאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות משנת 1966 הדגישו את הזכות לפרטיות; ואילו אמנות אזוריות כמו באיחוד האירופי או ביבשת אמריקה גם כן שילוב את הזכות לפרטיות כחלק ממנגנון זכויות האדם .(Humble, 2021, p. 2) אולם מרבית החקיקה הבינלאומית בנושא זכויות האדם התמקדה באיסור לחדור לפרטיותו של האדם באופן שרירותי, אך חקיקות אלו לא כללו הגדרות של המושג פרטיות, ובכך הדבר אפשר פרשנות כלפי היכולת של סוכנים שונים לפרש את הזכות האמורה לטובת האינטרסים האישיים שלהם.
תאגידי הטכנולוגיה הגדולים כמו אפל, גוגל, פייסבוק, אמזון ומיקרוסופט, פירשו באופן שנוי במחלוקת את הזכות לפרטיות, כאשר מצד אחד הם לכאורה פרסמו שהם חודרים לפרטיות הצרכן בתמורה לשירותים שהם מספקים, אך הם לא הסבירו באופן ברור מהו היקף החדירה לפרטיות, משך תקופת החדירה לפרטיות, וכיצד התאגידים משתמשים במידע שנאסף מהמשתמשים.
מבוא
פרק א. הזכות לפרטיות בזכויות האדם הבינלאומיות
הגדרה וחשיבות הפרטיות לאדם
הזכות לפרטיות במערכת זכויות האדם הבינלאומית
השפעת הטכנולוגיה בזמן העכשווי על הזכות לפרטיות
פרק ב. המאבק הבינלאומי נגד חדירת התאגידים למידע הפרטי: פייסבוק- קיימברידג' אנליטיקה – 2018
תיאור אירוע פייסבוק- קיימברידג' אנליטיקה – 2018
המאבק המשפטי
המאבק החברתי
פרק ג. המאבק הבינלאומי נגד חדירת התאגידים למידע הפרטי: צרפת נגד גוגל 2019
גוגל והזכות לפרטיות בצרפת
המאבק המשפטי
השפעות פסק הדין על חברות טכנולוגיות
סיכום
מקורות
