ישראל קסטנר היה פעיל פוליטי וחבר בוועד העזרה וההצלה בבודפשט שארגן פעולות שונות למען עזרה ליהודי הונגריה. במהלך המלחמה קסטנר היה בקשר עמוק עם נאצים בכירים שהשתמשו בו למען פעולות תיווך בינו ובין הציבור היהודי. כך למשל נעשה ניסיון של "סחורה תמורת דם". ההצעה למעשה אמרה כי יש לאפשר יציאה של מספר גדול של יהודים תמורת כמות גדולה של משאיות וציוד שהיה דרוש אז למאמץ המלחמתי של גרמניה (וייץ, 1995).
נקודת ההתחלה של הסכסוך החלה עם כך שקסטנר היה הנושא והנותן העיקרי במהלך ההתמודדות עם אייכמן ועם נאצים אחרים. הוא הצליח להשיג אישורים לכמות קטנה של אנשים, לאחר שהניסיון להגשים את עסקת סחורה תמורת דם נכשלה ולא יצאה לידי מעשה של ממש. אנשי הרכבת הגיעו תחילה למחנה ברגן בלזן אולם בסופו של דבר מצאו את דרכם לשוויץ וניצלו, לעומת האחרים אשר מצאו את מותם במחנות ריכוז או השמדה. במהלך כל אותה העת נמשכה ההשמדה של יהדות הונגריה. כחצי מיליון יהודים נרצחו בתקופה קצרה של כמה חודשים בתחילת שנת 1944.( וייץ, תשנ"ז)
זמן קצר לאחר המלחמה קסטנר הואשם על ידי מספר אישים בכך שהוא הביא לכישלון העסקה של סחורה תמורת דם והביא גם לכישלון של ניסיון הצלת יהודי הונגריה. ההאשמות הועלו במסגרת בית דין מאולתר בקונגרס הציוני של שנת 1946.
הצגת המקרה: פרשת קסטנר
פרק הניתוח
סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה
