לפי ההשקפה של ג'יימס סקוט (Scott, 1998), התפיסה המודרניסטית, וביתר דיוק, התפישה שהוא מכנה המודרניסטית הגבוהה (High Modernist), היתה בעלת השפעות עצומות, והרסניות ברובן, על העולם, ובעיקר על העולם השלישי. ההשפעה הזאת לא היתה רק על הערים, אלא גם על החקלאות ונקודות המגע בין האדם לטבע בכלל. את מקור הבעיה הוא מזהה בצורך וברצון של המדינה המודרנית להפוך את העולם (החברה האנושית כמו גם הטבע) למובן וברור, וכך ניתן לשליטה, בתהליך שהביא להפשטות עצומות, שאכן הפכו את העולם למובן יותר, אבל במחיר עצום.
הוא מזהה ארבע אלמנטים עיקריים בתהליך הזה. ראשית, ההפשטה של המורכבות האנושית לקטגוריות ברורות, מה שהביא גם לראייה של מי שאינו מתאים בדיוק לקטגוריות האלו כבעיה שיש לפתור אותה. שנית, אידאולוגיה מלאת בטחון בעצמה וכוחנית של קידמה מדעית וטכנולוגית. כלומר, זאת היא אמונה חסרת מעצורים ביכולת של המדע להבין את העולם, וביכולת של הטכנולוגיה לשנות את העולם בהתאם לידע הזה. לפי האידאולוגיה הזו, לגופים מרכזיים כמו הממשלה יש יכולת וחובה לתכנן את העולם לטובת האזרחים. ומכיוון שיש להן ביטחון כה גבוה בידע שיש להן, וביכולת לעצב את העולם בהתאם לידע הזה, הן האמינו ביכולת שלהם ליישם תוכניות עצומות, כמו לדוגמא בנייה של ערים חדשות לגמרי. האמונה הזאת בסדר "רציונלי" היתה גם בעלת משמעות אסטטית.
