תופעת המעבר של שחקני כדורגל ממדינה למדינה איננה תופעה חדשה וניתן היה לזהות אותה כבר בשנות ה- 50 של המאה ה-20. תהליכים אלה אפשרו מצד אחת לאפשר לקבוצות כדורגל לצרף שחקנים איכותיים וטובים יותר ובכך ליצור ערך גבוה יותר לקבוצת הכדורגל, ואילו עבור השחקן, הייתה זאת הזדמנות לשחק בנבחרות זרות, לעיתים טובות ומפותחות יותר מאשר הנבחרת המקומית בארצו. אולם תהליך זה לא היה מנותק גם מגורמים חברתיים, כלכליים ותרבותיים עולמיים, כדוגמת פיתוח תחרויות ספורט בינלאומיות, יצירת ארגוני ספורט עולמיים, צמיחה של מועדונים מקומיים לרמות בינלאומיות, יצירת גלובליזציה בין תרבויות וכמובן השקעות כלכליות שמשכו אליהם שחקנים זרים, לצד מסחור ענף הכדורגל שהפכו אותו לאחר ענפי הספורט בעלי ההכנסות והרווחים הגבוהים בעולם (Travlos, Dimitropoulos, &Panagiotopoulos, 2017: 260-261).
עם זאת המעבר של שחקני כדורגל ממדינה למדינה הובילו לשינויים מהותיים על קבוצות הכדורגל. הערכה היא כי חמשת הליגות הבכירות באירופה: צרפת, גרמניה, אנגליה, איטליה וספרד, מאופיינות בלפחות שלישה שחקנים זרים, למשל בגרמניה ישנם 39% שחקנים זרים בראשית שנות ה-2000; איטליה 33%, ספרד 40%. אולם גם בליגות אחרות נמוכות יותר שיעור השחקנים הזרים נאמד במספרים דומים למשל בבלגיה 40% משחקני הכדורגל המקצועיים של הליגות הבכירות במדינה הינם זרים. מצד אחד השחקנים הזרים אפשרו לשפר את ביצועי הקבוצות, אך מצד שני גם חלו תהליכים חברתיים שבהם קבוצות ערים מקומיות כבר אינן שיקפו את התרבות המקומית מפאת נוכחות של שחקנים זרים (Flores, Forrest, & Tena, 2010:548).
מבוא
התפתחות תופעת השחקנים הזרים בכדורגל
הסיבות המובילות להשתלבות שחקנים זרים בכדורגל
סיבות כלכליות
סיבות אישיותיות ופיתוח עצמי
סיבות חברתיות-קבוצתיות
סיבות לאומיות
השפעת השתלבות השחקנים הזרים בכדורגל
השפעות מקצועיות
השפעות חברתיות
סיכום
ביבליוגרפיה
