רעיון האאוגנטיקה מבוסס על ההנחה כי יש אנשים בעלי נטייה טבעית או גנטיקה משובחת יותר מאשר אנשים אחרים. רעיון זו עומד בסתירה ביחס לעקרונות חברתיים ותפיסות חברתיות שונות אשר מניחות כי בני האדם הם שווים במהות שלהם וכדי למקסם את היכולות החברתיות של בני האדם יש לתת להם את האפשרויות המקסימליות וכך הם יוכלו להביא את עצמם לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר. כלומר, יש כאן פער בין תפיסה דטרמיניסטית אשר מניחה כי יכולות האדם הם תכונות קבועות מראש ובין תפיסה אשר מניחה כי חופש הזדמנויות היא הגורם אשר מביא לשגשוג חברתי.
אם נקרא את קטע הקריאה מספר אחד נוכל להגיע למסקנה כי ההאאוגנטיקה הינה רעיון בעל בסיס מוצק שהרי אותו הילד הצליח לשפר את התנאים השונים אשר גרמו לו להיות תלמיד טוב יותר. בכתבה נכתב כי :" טום הפסיק לעשן חשיש ושתה פחות. ציוניו השתפרו. הוא הכין שיעורים לשם שינוי. הוא היה מאושר יותר"( פלוטץ, 2006). לדעתי יש לבחון את התוצאות של ההבנה של טום כי הוא בן לחתן פרס נובל מנקודת מבט אחרת. טום שיפור את דרכיו באופן התנהגותי מאחר והבין כי יש ביכולת שלו להיות טוב כמו האבא הביולוגי שלו. להשפעה הגנטית עצמה לא הייתה השפעה של ממש על ההתנהגות שלו שאם כן הוא הוא מצליח להביא את התכונות החיוביות שלו לידי ביטוי כבר מן הילדות. העובדה שעשה זאת רק לאחר שהבין שהוא בן לחתן פרס נובל מוכיחה, לדעתי, דווקא את ההפך- ההבנה גרמה לו לשנות את ההתנהגות שלו.
