האופן שהשלטון המקומי מתערב בספורט הלאומי כדי לשרת את המטרות שלו, בכל העולם, כשרת תרבותי וחברתי, הינו הנושא המרכזי העולה מתוך קריאת כלל המאמרים אשר הוקצו לטובת משימה זו, בין אם המקומיים ובין אם הבינלאומיים (Sullivan, Chadwick & Gow, 2019). בכולם, עולה הרצון, הנובע מתוך ההבנה של המדינה, כי לספורט מאפיינים להם עצמה פוליטית, ויש אשר יגידו גם, עצמה תרבותית, אשר משרתת מטרה אשר במרבית המקרים, דואלית (Molnar & Whigham, 2021). ראשית, לפתח תכונות חיוביות בציבור, או במילים אחרות, התנהגות רצויה, הקשורה באורך חיים בריא, כזה אשר נובע מהרגלים בריאים של צריכת פנאי, מצד אחד, ותפיסה זהותית חברתית המעודדת פעילות ספורטיבית וצריכת ערכים הקשורים בספורט (גלילי, 2008). שנית, ונושא זה הוא, לטעמי, זה שעומד במרכז משימה זו, נוגעת לכוחו הסימבולי-תרבותי של הספורט, אשר מתבטא בדרכים דומות אך למניעים שונים, בכל מדינה ומדינה (Sullivan et al., 2019).
הכוח הסימבולי, הינו המושג העולה מתוך הקריאה במאמרים (בין אם במפורש ובין אם באופן עקיף), הינה מתוך משנתו של בורדייה, העוסק בתעשייה התרבותית, כמושג המבטא את האופן שבו מדינה שולטת בתוצר התרבותי של מדינתה כדי לקדם רעיונות לאומיים וצרכים של המדינה (שם). כך למשל, בניו זילנד, התפתחות הספורט נבעה מצד השלטון הלאומי לצורך חיזוק המעמד השכיר, בדומה לאנגליה ובהשפעת אנגליה שהייתה תחת דגלו.
